מאת: רוני טוביה, 'צליל מכוון'

"אנשים מפחדים מהמוות אפילו יותר מכאב. מוזר שהם מפחדים ממוות. החיים כואבים הרבה יותר מהמוות. בנקודת המוות הכאב נגמר. כן, אני מניח שהוא חבר".

כאשר אמר ג'יימס 'ג'ים' דאגלס מוריסון את המשפט האלמותי המצוטט לעיל, הוא לא תיאר לעצמו שבגיל 27 יימצא בביתו שבפריז ללא רוח חיים, לאחר שעבר לשם מספר חודשים קודם לכן. במקרה של ג'ים מוריסון, חבר בקבוצה המפוקפקת של 'מועדון ה-27' ראוי להתחיל דווקא מהסוף.

ב-3 ביולי 1971 נמצא מוריסון על ידי בת זוגו פאמלה קורסון בבית המלון שבפאריז שוכב באמבטיה ללא רוח חיים. כיוון שבחוק הצרפתי לא בוצעו באותם ימים נתיחות שלאחר המוות אם לא נתגלו סימני פשע, נקבע כי ג'ים מוריסון נפטר בעקבות 'דום לב טבעי'.

מספר חודשים קודם לכן, באביב 1971, העתיק מוריסון את מקום מושבו מלוס אנג'לס לפאריז. הסיבה הפורמלית הייתה רצונו של סולן להקת ה-DOORS לקחת פסק זמן מהמוזיקה לטובת רגיעה וכתיבת שירים בעיר הצרפתית בה גרו המשוררים הנערצים עליו.

בשנת 2004 פרסם סטפן דייויס, סופר ביוגרפיות, סוג של תחקיר שלא אומת עד היום על ימיו האחרונים של ג'ים מוריסון. לפי דייויס, מוריסון זומן למשפט בפלורידה לאחר שהתערטל בפומבי על הבמה בעת אחת מהופעות להקת ה-DOORS. עורך הדין שלו קיבל מסר מהתובע המחוזי של בוורלי הילס, שהיה קשור לממשל ניקסון, לפיו השירותים החשאיים מתכוונים לפגוע במוריסון – הסולן בעל האישיות הפרועה שמרד בסמלי התרבות האמריקנית – ברגע שיוכנס לכלא. מוריסון מיהר והעתיק את מקום מגוריו לפאריז בשל העובדה כי בין צרפת לארצות הברית לא היה חוזה הסגרה של עברייני מין.

בעיר הצרפתית, על פי אותו תחקיר, מוריסון חי עם בת זוגו פאמלה קורסון והיה מוקף בחבורה אמריקנית-צרפתית של אמנים ואנשי אצולה. מנגד, היו בשטח גם צרכני וסוחרי סמים שלאחר מותו השקיעו מאמצים רבים לסלק כל סממן שקשור במותו של ג'ים מוריסון, שעל פי התחקיר מת מצריכה של מנת יתר. מריאן פיית'פול, הזמרת שבאותה עת חיה בפריז – לאחר שיברון לב מפרידה ממיק ג'אגר – סיפרה באוטוביוגרפיה שכתבה על הקשר בין חבריו של מוריסון לאורח חייו הרווי באלכוהול ובסמים.

ג'ים מוריסון נולד במלבורן פלורידה ב-8 בדצמבר 1943. אביו ג'ורג' היה מפקד כוחות בצי האמריקאי. ג'ים  מתואר בספר שיצא בשנת 2006 ('THE DOORS BY THE DOORS') כנער שחווה גיל התבגרות קשה ומרדני. הוא לא התחבר לאורח חייו הצבאי של אביו, התכחש למשפחתו ובשלב מסוים אף סיפר לתקשורת כי משפחתו מתה. ג'ים מוריסון, שלדבריו סבל מתסביך אדיפוס, הוזכר על ידי אחיו הצעיר אנדי במקרה שאירע, בו אמו קלרה (נפטרה בשנת 2005) לקחה אותו להופעה של 'הדלתות' בוושינגטון וביקשה לפגוש את בנה, אך ג'ים סירב לראותה והיא חזרה הביתה בדמעות. על פי משפחת מוריסון, שחלקה זיכרונות מג'ים, הוא בסך הכול ניסה להגן על משפחתו מפני חשיפת יתר.

ב-1965 הוקמה להקת ה-DOORS בלוס אנג'לס, קליפורניה, בעקבות מפגש בין ג'ים מוריסון וריי מנזרק שהיו סטודנטים לצילום. מוריסון הקריא למנזרק חלק מהשירים שהוא כתב.

הם צירפו אליהם את הגיטריסט רובי קריגר ואת המתופף ג'ון דנסמור. ללהקה הם קראו 'THE DOORS' על שם ספר מאת אלדוס האקסלי 'דלתות התפיסה'.

סגנון הלהקה היה רוק קלאסי, בלוז רוק ורוק פסיכדלי אמריקאית. להקת ה-DOORS הצליחה בעיקר בזכות הזמר הכריזמטי וכותב התמלילים שלה, ג'ים מוריסון, שהפך לסמל תרבות בעיקר בזכות קולו והשירים בעלי המשמעות המיסטית שכתב. אחד משירי הלהקה הוא "The End" בן 12 הדקות, שנכלל בסרט 'אפוקליפסה עכשיו'. הלהקה הוציאה שבעה אלבומי אולפן ועוד שניים לאחר מותו של מוריסון שהיה כותב השירים העיקרי.

בשנת 1993 נכנסה הלהקה להיכל התהילה של הרוק.