גל עזיבה

אילוסטרציה: pixabay
אילוסטרציה: pixabay
צונאמי של נטישת אנשי חינוך: עד שהורים ומורים לא יעבדו יחד - נמשיך להידרדר

איילה משה מלמדת אזרחות ועברית קרוב לחמש עשרה שנה במערכת החינוך. השנה היא נשברה והחליטה בכאב רב לפרוש. "אני נמצאת במלחמה בלתי פוסקת, במאבק הישרדותי. השכר זעום, היחס לא טוב, האלימות גואה בכיתות, התלונות מצד כולם והדרישות מאתנו המורים הופכות למורכבות ולבלתי אפשריות".

איילה לומדת במסגרת 'קבלה לעם' ובשיחה משותפת על ההידרדרות במערכת החינוך התבהרה התמונה עוד קצת. לא מדובר על עוד מורה שחוקה שנטשה את המערכת, אלא כפי שעלה מדו"ח שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עלה מספר עובדי ההוראה שעזבו את מערכת החינוך ב-23 אחוז.

אינני חושב שבמצב העגום הזה אפשר לגרום לשינוי. לכן, ההמלצה שלי לכל עובדי ההוראה היא לקום ולעזוב. יחד. לקום ולנטוש את המערכה. לא שאני קורא למרד, אלא מייחל אני להתעוררות שתוביל לנקיטת פעולה. אולי כך יבינו ההורים שהמוסד החינוכי שבו שוהים ילדיהם חצי יום דורש תיקון מיידי.

מערכת החינוך היא המערכת החשובה ביותר במדינה. היא העתיד של הילדים ושל המדינה שלנו. לכן, אם היו נוטשים כל המורים, אפשר היה לטלטל את כולם, לעצור, לעכל, לשבת ולדבר איך לתקן את הבעיות משורשן.

אחד הגורמים לעזיבתם של עובדי ההוראה הוא הורים שלא אכפת להם. לרובם נוח לשלוח את ילדם המתוק לבית הספר בציפייה לקבל בחזרה אחרי שתים עשרה שנות לימוד בן אדם משכיל ומחונך. ההורים הם צלע חשובה בין הילדים ובין המורים. יש להם כוח עצום להביא לשינוי. אם הם יתארגנו יחד, יישבו לדיון מתמשך, עקבי ומשודר בכלי התקשורת וברשתות החברתיות, תהיה זו התחלה של שינוי. על ההורים להיות מעורבים יותר בעשייה החינוכית, ליזום יותר ולגבות את המורים שמטפלים בילדיהם.

בימינו צריך לקום פורום מגובש שכולל את כל ההורים, כזה שיאפשר לכולם להתבטא ויעצב מתוכו מחדש את החיים של הדור הצעיר. יהיה זה גוף שדן כל הזמן איך לנצל נכון ועד תום את השנים החשובות, הרלוונטיות והמשמעותיות ביותר לילד וייתן מענה לשאלות הבאות: איזו סביבה אנחנו רוצים שהילדים יגדלו בתוכה ולתוכה? איך אנחנו בונים אווירה זו כבר עכשיו בבית הספר? איך שומרים עליה? האם מתמזגת אווירה זו עם האווירה בבית, בשכונה וברשת האינטרנט?

טוב שהפגם מתגלה דרך המורים. נכון וחשוב לספק להם תנאי עבודה טובים יותר. בלי שכר הולם, בלי תגמול ראוי לעבודתם הקשה והמעמיסה, בלי תמיכה מהחברה ובלי שיתוף פעולה מההורים – ימשיכו המורים להישחק מהדינמיקה של מערכת החינוך ויפרשו מעצמם. על רקע המחסור החריף בצוותי הוראה, צריך לחזק באופן מיידי את מעמד המורים ואת תנאיהם, אבל זו רק ההתחלה ולא הסוף.

במקביל לטיפול בתנאי העבודה של המורים ולהקמת פורום הורים חזק, צריך להתחיל לקשור בין השניים על מנת לדאוג לסביבה היומיומית של הילדים שאינה ברשותם של ההורים והמורים, כמו לדוגמה המרחב הווירטואלי. יחד, אפשר להשפיע לטובה על הילדים וזה ייחשב חינוך, לא רק כמויות הידע שהתלמידים צריכים לטעון בכרטיס הזיכרון שלהם.

משרד החינוך הוא כמו צבא חזק. יש ברשותו הון אנושי ותקציבי ענק ובכוחו לבצע מהפכה במדינה. לכן, אין פתחון פה נגד הילדים, אין מקום להאשים אותם במצבם, אלא עלינו – המבוגרים, ההורים והמורים – לעשות יד אחת לטובת חינוך הדור הבא. אף אחד לא אומר שלגדל ולחנך ילדים זה עסק קל, אבל לפני שהמערכת קורסת אל תוך עצמה, בואו נשלב ידיים ונעשה מהפכה.

מערכת החינוך צריכה לגדל מתוכה נוער בוגר שיודע להתקשר בטוב לאחרים, להיות אדם שמבין שחיבור לבבי הוא מטרת החיים והוא פועל בכל כוחו ליישם את כלל הכללים – "ואהבת לרעך כמוך".