גשם רעיל

המציאות החדשה: זיהום הסביבה נמשך והאנושות לא עושה דבר כדי לעצור את זה

ממחקרים רבים שפורסמו החודש, עולה כי זיהמנו את האוויר עד כדי כך שאפילו הגשם הפך לרעיל. יתרה מכך, מחקרים אלה טוענים כי "נוכחותם של כימיקלים שתמיד נמצאים בהידרוספירה שלנו, היא בערכים החורגים מהנחיות מפתח, מה שאומר שנכנסנו למרחב הפעלה לא בטוח שאין ממנו כמעט דרך חזרה". "בהתבסס על ההנחיות העדכניות ביותר של ארצות הברית עבור חומצה פרפלואורו-אוקטנואית במי השתייה", מסכם מחקר אחר, "ייחשבו מי הגשמים בכל מקום כלא בטוחים לשתייה".

מה שמוזר בעניין הוא שאין הצדקה לכך. זה פשוט קורה והאנושות לא עושה דבר כדי לעצור את זה. אבל מכיוון שהגורם לרעלים הללו הוא פעולה אנושית, האסון הוא מעשה ידינו אנו.

הגענו לכך לא בגלל עוולה של אדם אחד במיוחד. זו עבירה קולקטיבית וכולנו אשמים, כל האנושות. הפשע שלנו הוא אנוכיות חסרת מעצורים וכל האנושות מבצעת אותו. האגואיזם הפזיז שלנו מוציא את כל הטבע מאיזון והכול משתבש.

גשם רעיל הוא רק אחד מאינספור אסונות שאנחנו גורמים לעצמנו. שינוי האקלים, שמתחלף בין גלי חום בלתי פוסקים לשיטפונות הבאים, הוא גם מעשה ידינו. אבעבועות הקופים, נגיף הקורונה, המלחמה באוקראינה ומחירי המזון והדלק מרקיעי השחקים הם כולם תוצאה מהמעשים שלנו, ביטויים לאהבה העצמית שלנו שיצאה מכלל שליטתנו.

אנחנו לא יכולים לפתור כל משבר בנפרד. זה יהיה כמו לכסות בור ביוב אחד רק כדי לראות את המים העכורים זורמים החוצה מהבור השני בעוצמה גדולה יותר. הפתרון טמון באיזון כל מערכת הקשרים בינינו בכל המישורים – מהאישי ועד הבינלאומי.

אנחנו מחוברים זה לזה לחלוטין, אבל הגענו למצב הזה דרך הרצון שלנו לנצל אחד את השני. כתוצאה מכך, ככל שאנחנו נעשים קרובים ומחוברים יותר, כך אנחנו אומללים יותר. במקום להפיק תועלת מהגלובליזציה, היא רק גורמת לנו להיות תחרותיים, נצלנים ופוגעניים יותר. באופן אירוני, הקשרים החיצוניים שלנו מגבירים את הניתוק הפנימי שלנו.

אולם מכיוון שאנחנו כבר מחוברים, ולא יכולים להתנתק, אין לנו ברירה אלא לתקן את הקשרים שלנו. קשרים נכונים מתחילים במחשבה, לא בגוף.

ראשית, עלינו להבין שבגלל שכולנו תלויים זה בזה בכל רחבי העולם, הקשרים החיוביים בינינו הם חובה. רק מצע של קשרים טובים בינינו יאפשר לנו לבנות חברה גלובלית שתהיה מאוזנת, שלווה ובריאה לחיות בה – הן מבחינה רגשית והן מבחינה פיזית. רק כשאנחנו מנקים את הלבבות שלנו מזיהום גישת ה"אני ורק אני" שגורמת לנו להרגיש זכאים ונעלים, נוכל לנקות את האוויר מרעלים ולהפוך את טיפות הגשם למה שהן צריכות להיות: מי שתייה טהורים ורעננים שנותנים חיים לכולם.