די למגדר, די לגדר

צילום אילוסטרציה: geralt, pixabay
צילום אילוסטרציה: geralt, pixabay
לא ראיתי את הגדר, אולי מתמימות * היום אני חושבת שזה מה שאיפשר לי להצליח * לא ראיתי איך האימהות שלי מונעת ממני לפרוח או לעבוד פחות קשה * דעה לא פופולארית לציון יום האישה

לא עוד יום האישה ולא עוד חגיגת נשיות, לא בדמות הנחות בקניונים ולא בדמות שיח נשים עמוק שבסופו יוצאות באופוריה מהולה בתסכול.

השכר לא שוויוני, האלימות כלפי נשים בעלייה מדאיגה ועדיין שואלים אותנו שאלות שלעולם לא ישאלו גברים. אז למה לנו יום העוסק כולו בהבדלים בין גברים לנשים ומנציח אותם, גדר ועוד גדר של הגדרות מגבילות. בנינו כבר חומה – איפה השוויון?

מה שמתמקדים בו גדל. אם היה יום הגבר – האם היו יושבים במעגלי גברים ומעלים לדיון את ההתמודדות המגדרית של גברים, כמו לדוגמה התמודדות של גבר בתהליך גירושין ומשמורת? מישהו פעם אמר (או אמרה) שלחזור הביתה אחרי שהילדים נרדמו זה טוב יותר ומעצים יותר? אולי פספסנו דורות שלמים של גברים שחיים בתחושת החמצה אדירה בכך שלא לקחו חלק פעיל בגידול הילדים והזמן חלף ביעף? ובכלל, מאיפה הקביעה שמשפחה מפוארת שווה פחות מקריירה מפוארת?

אחרי שהשתחררתי משירות קבע כקצינה בצה"ל, התחלתי את התפקיד הניהולי הראשון בשלטון המקומי שלושה חודשים אחרי לידת בתי הראשונה. את תפקידי כמנהלת אגף התחלתי שלושה חודשים אחרי לידת בתי השנייה ואת תפקידי כמנכ"לית מועצה, הקונספט כבר ברור, מיד לאחר לידת בני. היום אני המנכ"לית הצעירה ביותר בשלטון המקומי.

לא ראיתי את הגדר, אולי מתמימות. היום אני חושבת שזה מה שאיפשר לי להצליח. לא ראיתי איך האימהות שלי מונעת ממני לפרוח או לעבוד פחות קשה. זו לא הייתה אופציה מבחינתי לבחור בין קריירה למשפחה. אני רוצה גם וגם. הרי כל אימא היא סופר מנהלת. ראיתי איך ההורות מחזקת את החוסן ואת היכולת להתמודד ולקבל החלטות גם בסיטואציות מורכבות.

במהלך עבודתי זכיתי לפגוש נשים מופלאות עם פוטנציאל לא ממומש למשרות בכירות, מה שמנע מהן להתקדם הוא החשש ובעיקר כוחו של הסיפור שהן מספרות לעצמן.

אני חוששת שהעיסוק ביום האישה חוטא למטרה ומחזק את אותו סיפור מאשר שוויון. אם מראש גדלות ילדות ונערות לתוך זה שמסלול חייה של אישה מוגבל או לוקה בחסר, סיכוייה להפוך לקורבן גדלים.

אני מציעה לקחת הפסקה מהעיסוק בהבדלים בין גברים לנשים, לרכז את המאמצים בקידום שפיות ארגונית במקומות העבודה, כזו שמאפשרת לשני ההורים לבחור שלא לבחור. אולי אז, במודל תעסוקה שכזה, יהיה אך טבעי למעסיקים לשלם שכר שוויוני, לא לתהות מי עם הילדים כשאת עובדת ובעיקר יגדיל את מספר הנשים במשרות בכירות במשק.

במועצה האזורית מטה יהודה יש רוב נשי ויותר מ-50 אחוז נשים בתפקידי ניהול. מדיניות המועצה והעומד בראשה, ניב ויזל, היא ברורה. אני שמחה וגאה לקחת חלק בהובלתו של ארגון שאלה ערכיו וזו שדרת הניהול שלו.