דמוקרטיה לא מאוזנת

שיטה פוליטית שגורמת לחוסר איזון. הכנסת (צילום: Shlomaster, Pixabay)
שיטה פוליטית שגורמת לחוסר איזון. הכנסת (צילום: Shlomaster, Pixabay)
הדחת חבר כנסת מול הדחת ממשלה * למה דרושים 90 חברי כנסת ולא 61 כמו בהפלת ממשלה?

בישראל קיימת דמוקרטיה משגשגת הראויה לחיקוי. יש שאיפה להפרדת רשויות בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת ולרשות השופטת.

השבוע, התנהל דיון באחד האולפנים. במהלך השיחה שאלתי משפטנים בכירים, כיצד נוצר המצב בפוליטיקה ובדמוקרטיה הישראלית של חוסר איזון משווע שכזה. השאלה הייתה פשוטה ביותר: מחר מחליטים להדיח את ממשלת ישראל ונדרשים 61 חברי כנסת על מנת להדיח ממשלה נבחרת (ואז ראש הממשלה יכול להקים ממשלה חדשה).

אך אם לא קמה ממשלה או שמצביעים גם על פיזור הכנסת, שוב הולכים לחצי שנה ארוכה של מערכת בחירות. לעומת זאת, להדחת חבר כנסת תומך בארגון טרור נדרשים לא פחות מ-90 חברי כנסת, אישור היועצת המשפטית של הכנסת והיועצת המשפטית לממשלה.

מה פשר חוסר האיזון הזה בדמוקרטיה הישראלית?

התפקיד הראשון במעלה של הדמוקרטיה הוא להגן על אזרחי המדינה. במהלך השנים, התפתח קו ליברלי שהרחיק לכת בכל הנושא הדמוקרטי. מרבית תושביה של מדינה דמוקרטית חוששים מהגבלות בחופש הביטוי, חופש התנועה, חופש העיסוק ועוד. כל הגבלה מתפרשת כפגיעה בחירות וכדמוקרטיה, אך חובתנו לזכור, כי כאשר נפרץ הסכר, פורצים המים פנימה בעוצמה רבה. לכן, כאשר נפרץ הסכר הדמוקרטי, מופר האיזון באופן קיצוני.

האם יכולה ישראל להרשות לעצמה להיות מדינה דמוקרטית ליברלית ופתוחה במזרח התיכון? האם יכולה מדינה דמוקרטית להילחם ולנצח ארגוני טרור שבאים להשמיד אותה? האם יכולה מדינה דמוקרטית למנוע הפיכה פנימית?

ישנן שאלות רבות ומורכבות שהחברה הישראלית מדחיקה ולא שואלת את עצמה: האם הדמוקרטיה שכתובה במגילת העצמאות בשנת 1948, מתאימה גם ל-2024? האם מגילת העצמאות שומרת על המשך קיומה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית? מי הם נבחרי הציבור שלנו? האם משרתים הם את הדמוקרטיה הישראלית באופן ראוי? אנחנו משלמים להם את השכר ואת התנאים המפלגים שלהם כאשר חלקם תומך בגלוי או בסמוי באויבים שלנו. היכן ההיגיון שלנו?

אלפי אנשים נוסעים בכביש לעבודה, לבדיקה רפואית, לאסוף את הילד מהחוג ולשאר עיסוקיהם. לפתע, מחליטים עשרה אנשים בצהרי היום לחסום את הכביש, כי הם חושבים שיש לקיים בחירות ממש עכשיו. כל מה שנותר לי זה לשאול אתכם: הזכות הדמוקרטית של מי יותר חשובה? של המפגינים או של כל אותם אזרחים הרוצים לנוע בחופשיות בכביש לטובת העיסוק שלהם? נקודת האיזון בין החירויות מופרת. על מי צריכה הדמוקרטיה להגן? על המפגינים או על משתמשי הדרך? האם זה תלוי בכמות המפגינים או בחשיבות הנושא שעליו מתקיימת ההפגנה?

סוגיה מורכבת. במהלך השנים אפשרו גישה ליברלית באופן כל כך גורף, כך שתמיד המפגינים – גם אם הם עשרה – חשובים יותר מאלף אנשים שרוצים להגיע הביתה.

ישראל דומה לפרח שמנסה לפרוח בשדה קוצים רעילים. האם ימשיך הפרח לפרוח לשנים רבות? ההפעלה שלנו את המערכת הדמוקרטית תקבע. ללא שינוי בחקיקה, במלחמה בטרור וללא שינוי והגבלות על זרמים פוליטיים פנימיים בתוך החברה הישראלית – לא נוכל לשרוד ואולי לא נצליח לחגוג מאה שנה לישראל.

הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם, ארצות הברית, קבעה אוסף של חוקים כחוקה המאגדת בתוכה ראשית את ההגנה על המדינה ורק לאחר מכן הגנה על הפרט. בגלל השיטה הפוליטית בישראל, לא מצליחים אנו לכתוב חוקה ומסתפקים במספר בודד של חוקי יסוד. הדמוקרטיה הישראלית אינה מאוזנת ואינה יכולה להגן כנדרש על אזרחיה. חוסר הבלמים והאיזונים בין הרשויות בישראל הופך אותנו לדמוקרטיה שהולכת ונחלשת בשכונה קשה מאוד.

הגיע הרגע לערוך דיון ציבורי נוקב ועמוק על צביונה של הדמוקרטיה – ישראל יהודית ודמוקרטית – כי כך לא ניתן להמשיך.