דרוש מנהיג אמיץ

צילום: pixabay
צילום: pixabay
מה הן האלטרנטיבות הניצבות בפנינו בחזית מול הרשות הפלסטינית?

השנה האחרונה הייתה מאתגרת עבור כולם, זאת בשל משבר הקורונה אשר לא פסח על אף מדינה. אך הרשות הפלסטינית, מלבד הקורונה, התמודדה גם עם לחצים מצד ארגונים פנים פלסטינים, אל מול כתף קרה לה זכו מצד הנשיא האמריקאי היוצא טראמפ, תוך הבנה שהכלכלה, הנשענת על ישראל, נמצאת בקריסה וכפועל יוצא מכך רבים ברשות נמצאים מתחת לקו העוני.

ברם, יו"ר הרשות אבו מאזן הבין כי רוחות חדשות נושבות בבית הלבן עם כניסתו של הנשיא ביידן, אשר זכויות האדם הם נר לרגליו, ולכן הכריז ב-30.4 על קיום הבחירות ברשות, במטרה לנסות ולהחזיר את מקורות המימון האבודים. אך מאז הוא עסוק בלהסביר ולתרץ למה לא טוב מבחינתם שהבחירות יהיו בעת הזו ובוחר להאשים את מדינת ישראל, החמאס, את שאר הפלגים ועוד.

מהסתכלות ברשימת הנציגים, ניתן לראות כי החמאס העמיד רשימה אחת טובה מבחינתו, בעוד בפת"ח נוצרו יותר מתרי עשר רשימות עם מועמדים אשר יטרפו את הקלפים. אין חולק כי ריבוי מפלגות קטנות שיגנבו קולות, עלול להביא לאסון. מה תעשה מדינת ישראל אם בבחירות הקרובות יעלה החמאס? האם יתקיים משא ומתן? האם מדינת ישראל תתעלם מהם? הרי זהו רצון הבוחר הפלסטיני.

בשורות אלה אבקש להציג את האופציות אשר לדעתי ניצבות בפנינו בחזית מול עזה.

אופציה ראשונה צה"ל יכבוש את רצועת עזה. האם יהיו קורבנות? לצערי בוודאי. בתמורה אנו נקבל אחריות על שני מיליון פלסטינים בתחומי החינוך, הבריאות, הכלכלה, ועוד. האם אנחנו רוצים בזה? נדמה שהתשובה ברורה, הרי כבר היינו שם וזאת מבלי להזכיר את הביקורת הבינלאומית.

אופציה שנייה – נפנה למצרים שייקחו אחריות על עזה. ברור לכל בר דעת שזה לא יקרה ומכמה סיבות, בראשן מצבה הכלכלי הרעוע של מצרים כיום.

אופציה שלישית – נפנה לאבו מאזן ונדרוש כי אש"ף ישוב לרצועת עזה. לכאורה זו אלטרנטיבה טובה אך במציאות זה לא יכול לקרות, הרי העם בחר.

אופציה רביעית – ישראל תכבוש את הרצועה לפרק זמן קצר ואז הרשות הפלסטינית הישנה תיכנס ותמשיך להנהיג. ידוע לכולי עלמא כי אש"ף לא ינסה לתפוס את ההנהגה אחרי שהודח וזאת משתי סיבות: הראשונה, היעדר הסכם מדיני בין ישראל לרשות הפלסטינית; והשנייה, מנהיגי הרשות לא ירצו להסתכסך עם תושבי הרצועה. אני מבקש להזכיר שהחמאס זכה שם בבחירות. התושבים העזתים לא רצו את אש"ף בראשות אבו מאזן ולכן בחרו בחמאס. במצב זה, ישראל עלולה למצוא את עצמה בפני שוקת שבורה.

אם כן, מה הפתרון אשר נותר לנו ללא הסכם מדיני כולל וערבויות בין-לאומיות? אולי דווקא לבחור בדרך שלא להתערב ולא להגיב למתרחש שם? אופציה לא רצויה, אך נראית הסבירה ביותר בשלב זה.

לעניות דעתי, נדרש כעת אדם דגול בצד העזתי, אדם שלא יפחד לעשות צעדים גדולים וחשובים כדי להביא מזור לעמו ולאחיו בעזה. אולי אדם בדמות סאדאת, ששנים אחדות אחרי מלחמת יום הכיפורים עשה שלום של גיבורים, שלום של אמיצים, שלום בר קיימא שנמשך כ- 42 שנים. האם יש מנהיג כזה ברצועת עזה? מנהיג אשר לא יירתע מארגוני הטרור? האם יקום מנהיג כזה אשר טובת אחיו תעמוד לנגד עיניו?