דרך ללא מוצא

בעת עדיפות צבאית ברורה. אין מקום להתייחסות שוויונית. כוחות צה"ל ברצועה (צילום: דובר צה"ל)
בעת עדיפות צבאית ברורה. אין מקום להתייחסות שוויונית. כוחות צה"ל ברצועה (צילום: דובר צה"ל)
אם ישראל נמצאת בעדיפות צבאית מובהקת והחמאס על סף התמוטטות כללית, אין מקום למשא ומתן על בסיס שוויוני

ביום שני האחרון יצא אחד העיתונים בכותרת ראשית הקובעת, כי שני הצדדים מצויים במבוי סתום. ואכן, בשבועות האחרונים מתנהל משחק תעתועים במרחב הציבורי/פוליטי של ישראל. החמאס, מעודד מהמאבק הקשה המתנהל במדינה בין קבוצות למיניהן סביב סוגיית שחרור החטפים, הקשיח את עורפו. הוא משים עצמו עכשיו לסוג של 'אבו עלי', נוקט בעמדות שהן בלתי מקובלות לחלוטין והוא גם עושה זאת מ'פוזה' של שוויון בין הצדדים.

במצב הטקטי והאסטרטגי, בו נמצאים שני הצדדים – כאשר ישראל בעדיפות צבאית ברורה ומוחלטת, כמיליון פליטים גודשים את הדרכים הראשיות ברצועת עזה בדרכם לערי האוהלים בדרומה וכאשר נמצא החמאס על סף התמוטטות צבאית כללית – נשמע הדבר כבדיחה. אך כאשר מצהירים ישראל והחמאס על עמדותיהם ואף מודיעים על כך למתווכים המצרים והקטארים, הטון של העזתים הוא כאילו יש שוויון בכוחם וכאילו שני הצדדים במעמד צבאי זהה.

התדיינות משונה זו מעל דפי המדיה הכתובה והאלקטרונית, נערכת על בסיס שוויוני כביכול. החמאס אימץ 'פוזה' ממעמד של כוח, שלא זו בלבד שאין לו, אלא שכבר לא יהיה לו לעולם. סוד עיקשותו והעמדת הפנים המטורללת של עוצמה מדומה כביכול, טמון במאבק הציבורי למען שחרור החטופים והמחלוקת הקשה שנוצרה בעטיו בישראל..

וכך, ברוב חוצפה ועזות מצח, דורש החמאס הפסקה כוללת של הלחימה, ערבויות בינלאומיות להבטיח פעולה זו, יציאת צה"ל מהרצועה ושחרור המוני של אסירים עזתיים – כולל כאלה שיש להם דם על הידיים ובהם עצירי הנוח'בה, שלא רק דם על ידיהם, אלא גם מעשי אונס, התעללות והרג חסר אבחנה בנשים, גברים, תינוקות וקשישים.

טוב עשה ועושה ראש הממשלה כאשר הוא מודיע שוב ושוב כי "אנחנו עושים מאמץ אדיר כדי לשחרר את חטופינו – אך לא בכל מחיר". זו הדרך היחידה שתאלץ את החמאס להתגמש ולקבל תנאים אחרים לחלוטין אם יחליטו ראשיו להתדיין על החזרת החטופים ואולי גם על סיום הלחימה. 

ביניים: בחירות עכשיו?

יוזמי ומשתתפי מחאת קפלן השאילו ברוב נדיבותם את צריחת הזמבורות שלהם למטה החטופים. עתה, זכו הם בהארה נוספת: הם רוצים בחירות עכשיו. שקמה ברסלר אף ציינה בריאיון את כל אשר על ליבה, "רוב העם רוצה בחירות… עכשיו".

כיצד ומהיכן זרחה עליה לפתע הבנה אלוקית זו? ובכן – הסקרים. הם אלה שסיפקו לה את ההארה הזו: "העם רוצה". ומה יקרה אם שוב יפתיע נתניהו ויפתיע הימין ושוב יזכו הם ב–64 מנדטים? הרי גם הפעם ייעשה ההישג הזה על פי כל כללי הדמוקרטיה.

המראיינים לא שאלו אבל אנחנו כן. עם ישראל ובמיוחד הלוחמים בחזית, שואלים: האם בחירות, שהן תמיד עידן למחלוקת ותורמות לקרע המשסע את העם הזה, הן המרפא לשסע ולקרע?

התובעים בחירות במועד הזה מנסים להקדים אותן להקמת ועדת חקירה ממלכתית. זה כל העניין.

ועדת חקירה שתוקם על ידי הכנסת וברוב של 64 ח"כים, לא תישא פנים אל השמאל, לא אל ראשי שרותי הביטחון וגם לא אל קומץ הגנרלים בחליפות הנפתלין (המממנים מכיסם ומממונם את המחאות למיניהן ואת החנק שהטילו פעיליהן על המדינה ועל המרחב הציבורי שלה).

כן. הם עשו ויעשו זאת גם ואולי דווקא בעיצומה של מלחמה. הם יחסמו שוב עורקי תנועה מרכזיים בגיבוי מערכת המשפט. הם יפלגו את העם שוב וגם עכשיו ילושו את האמת כרצונם בעזרת ועדת חקירה שהם יובילו אם אכן יהיו הם אלה שישלטו במדינה.

זהו סדר הדברים שפעילי ה'מחאה' רוצים שוב לכפות עלינו: להכתיב לציבור – הנלחם עכשיו את מלחמת חייו – את האמת שלהם. זה סדר העדיפויות שלהם ואין בלתו.                                                                             

אל תעניקו להם את ההזדמנות האחרונה שמנסה ה'מחאה' לאמץ כדי לעוות ולעקם שוב את האמת ואת ההיסטוריה של מדינת ישראל.