האם לעת הזו הגענו?

אילוסטרציה: pixabay
אילוסטרציה: pixabay
הדיון סביב קיום 'צעדת 'ריקוד הדגלים': ייתכן ומדינה יהודית ודמוקרטית דנה בשאלה האם לאפשר לאזרחיה ללכת עם דגל הלאום?

בימים האחרונים התקיים דיון ציבורי רחב האם לקיים או לא את צעדת 'ריקוד הדגלים' ברחובותיה של ירושלים. צעדה זו מתקיימת מזה ארבעה עשורים במטרה לשמוח, לרקוד ולהניף את דגל ישראל ביום שחרורה ואיחודה של העיר ירושלים. תהלוכה זו עברה מציאות ביטחונית לא קלה ברבות השנים, אך מעולם לא נשמע דיון כה רחב על הצורך לשנות את מתווה הצעדה כפי שהיה השנה. מהר מאוד המחלוקת במערכת הביטחון (משטרת ישראל, שב"כ, צה"ל) הועברה לצורך הכרעה בקבינט המדיני בשאלה האם לאפשר או לא את קיום צעדת הדגלים ברחובותיה של ירושלים בכלל ובמזרחה בפרט.

אני מוקיר ומעריך את כלל נציגי מערכת הביטחון האמונים על ביטחוננו ועושים זאת בצורה מעוררת כבוד. אך אם נשאיר לרגע מאחור את הפוליטיקה, איני יכול שלא לתהות האם עצם קיום דיון בקבינט בטחוני-מדיני האם להסתובב בכל רחובות ירושלים, עיר בירתה הנצחית של מדינת ישראל ביום חגה, מעורר שאלות רבות אודות אובדן המשילות? הייתכן ומדינה יהודית ודמוקרטית דנה בשאלה האם לאפשר לאזרחיה ללכת עם דגל הלאום?

ממשלת ישראל, ולא משנה מאיזה צד של המפה ומי חבריה, חייבת להבין ולהתייחס בכובד ראש לאיומים שארגון טרור קיקיוני משמיע. אחרי 73 שנים של תקומה ואחרי 2,000 שנות גלות, הדיון על תהלוכה של שמחה של שירים וריקודים כאשר בידי הצועדים מתנופף דגל ישראל חייב להיפסק.

ההתחשבות הרבה שניתנה לאיומי ארגון הטרור חמאס, שאם קיום התהלוכה תתאפשר הרי שהם יחזרו לירות כלפי ישראל, היא הזויה ומביאה את מדינת ישראל להיות מדינה ריבונית שבויה בגחמותיו של ארגון טרור.

מאז קום המדינה איבדנו חיילים רבים אשר הגנו בגופם על זכות העם היהודי לחיות במדינתו ומשפחות רבות נכנסו לצער כולנו למשפחת השכול בשל כך. מה היו אומרים חיילי חטיבת הנגב אשר סיכנו את חייהם כדי להניף את דגל הדיו המאולתר באום רשרש (אילת כיום) או חיילי חטיבת הצנחנים אשר לחמו בחירוף נפש ושחררו את ירושלים הכבושה? האם הנפת דגל מדינת ישראל בגאווה על אדמתה יש בה כדי לפגוע ברגשות האחר עד כדי קיום דיוני קבינט לשם קבלת החלטה? האין אנו מזדעקים אחרי כל ביזוי דגל ישראל או הצורך של יהודי להסתיר זהותו ברחבי העולם? ופה – בביתנו, ארצנו ומולדתנו – אנו שוקלים אם בכלל להניף את הדגל אל על בגאווה כדי להימנע מלהפוך את אותם איומי ארגון הטרור חמאס למציאות?

לעניות דעתי, הדיון האמתי אותו עלינו לקיים הוא עתידו של ארגון החמאס, תוך בחינת כלל המשוואות אם להשאירו על כנו? ואם כן, אז איך נכון להתנהל, לדבר ולתקשר עמו מבלי להראות לו שמץ של התקפלות לנוכח איומיו או האם יש למוטט אותו מיסודותיו תוך בחינת האופציות הקיימות (אם נמוטט אותו, מי יחליף אותו?).

בכל מקרה, אנו חייבים להיות חזקים ומאוחדים נגד המאיימים על קיומה של מדינת ישראל ויפה שעה אחת קודם. בל נשכח שהסובבים אותנו והמבקשים ברעתנו עוקבים בעין צופיה אחרי התנהלותנו אל מול איומי החמאס.