האמין רק בעשייה ולא במלים

צילום: Matty Stern
צילום: Matty Stern
על מרדכי בן פורת, מנהיג העדה הבבלית בישראל, שהלך לעולמו בשבוע שעבר

נחמה, אשתו של מרדכי בן פורת, נהגה לומר ואף לכתוב לעתים קרובות את המלים הבאות: "אבוי לו לאדם שאין באמתחתו סיפורים על עברו". למרדכי שלה היה הרבה מאוד לספר על עברו המפואר. מלאי המעשים, ניתן לקבוע בוודאות, עלה אצלו על גדותיו ומהעודפים שהותיר אחריו – עם מותו בגיל 98 בשבוע שעבר – ניתן למלא דליים רבים.

אזכיר חלק מהעשייה רבת השנים: שותף בהקמת המחתרת הציונית בעיראק בעקבות אירועי ה'פרהוד' (הפרעות ביהודי עיראק בשנת 1941); עלייה לישראל כעבור ארבע שנים בגניבת הגבול; התגייסות לצה"ל והשתתפות במלחמת השחרור כמ"פ; היענות בשנת 1949 לבקשת משה כרמיל, מראשי המוסד לעלייה ב', לשוב לעיראק מחופש לבדואי כדי לארגן את העלייה הבלתי לגאלית לארץ ישראל. פעמיים נעצר מרדכי ונחבש בכלא. בתושייה יוצאת דופן של אנשי 'המוסד' בישראל והמחתרת בעיראק, הצליח לשוב לישראל, לא לפני שסייע בהברחתם של 15,000 נערות ונערים לארץ המובטחת.

בכך לא תמו מעשיו. עם שובו לישראל כניצול מעמוד התלייה, נענה לדרישת הממשלה והסוכנות ונרתם לסייע לעולים החדשים מעיראק, אשר כה טרח למען עלייתם ארצה. רבים מהם שוכנו במעברות שהוקמו מול המחנה הצבאי בתל השומר. הוא ורעייתו האהובה רבקה ז"ל עזבו את העיר חולון והגיעו לאור יהודה. בחודשים הראשונים לא ליקקו דבש. לא מעט מתושבי המעברות, אשר נאבקו לפת לחם ולשיכון, הביעו זעמם כלפי מרדכי ובני ביתו. אבל מרדכי, כמו תמיד, לא נרתע. בחלוף השנים הכירו כולם בתרומתו הגדולה לשגשוג היישוב ובמיוחד עם הקמת הסמל של אור יהודה – מרכז מורשת יהדות בבל.

במקביל לתפקידו כראש המועצה המקומית הראשון של אור יהודה, נבחר לכנסת מטעם מפא"י. בהמשך, הצטרף לדוד בן גוריון שפרש ממפא"י והקים מפלגה חדשה. מאוחר יותר התמנה כשר בממשלותיהם של מנחם בגין ויצחק שמיר. החוק חייבו לפרוש מכהונתו כראש המועצה ובמקומו נבחר יחזקאל קזז ז"ל. בשנת 2001 זכה בפרס היוקרתי אשר כה היה ראוי לו – פרס ישראל על מפעל חיים.

את אהבתו העזה לציונות בכלל ולישראל בפרט שאב מרדכי מאמו האמיצה רג'ינה ז"ל. היא הבינה בעקבות אירועי ה'פרהוד', כי מצבם של היהודים בעיראק ילך ויחמיר. היא האיצה בבעלה נסים יחזקאל, אביהם של 13 ילדיהם, לעלות לארץ ישראל. הוא ניסה לשכנעה לנסוע דווקא למזרח הרחוק. האם החליטה לעשות מעשה: בשנת 1943 עלתה בגפה על משאית והגיעה בדרך לא דרך לירושלים. כעבור מספר שבועות, כשבידה דרכון עיראקי, ניסתה להוציא דרכון דומה לבני משפחתה. כאשר הדבר לא צלח בידה, החליטה לעשות מעשה נועז: חכרה מטוס מיוחד שהמריא מבגדד לים המלח. בבגדד נותר הבן הבכור, מרדכי, כדי להשלים את הבחינות הבגרות, אך למעשה ארגן את המחתרת הציונית יחד עם חבריו הטובים.

במשך כל השנים הראשונות שלו באור יהודה, הייתה לי הזכות הגדולה ללוות בדרכו את מרדכי, כילד במעברה ומאוחר יותר כעיתונאי. נוצרה בינינו ידידות מופלאה שממנה שאבתי הרבה עידוד וגם לימוד. היא החלה בשנת 1955 כאשר מרדכי הגיע, כיו"ר המועצה, לבית הספר 'הלל' שבו למדתי. הוא בא לראות את המלך אחשוורוש (אני) ואת המלכה אסתר (יפה חייק, לימים גיסתה של בתו עדית). הפגישה האחרונה בינינו התרחשה לפני מספר שבועות. הוא הגיע למרכז המורשת כדי להשתתף בטקס לציון 70 שנים לעלייה הגדולה מעיראק, טקס שאותו הנחתי. רבים מ-130 אלף היהודים שעלו ארצה מעיראק, ביניהם רבים מתושבי הקסטל, חבים את עלייתם למרדכי בן פורת, לשלמה הלל ולחבריהם.

בכל השנים הייתה מעין תחרות בינינו. בערבו של כל חג הקפיד מרדכי להתקשר אליי ולאחל לי ולבני ביתי חג שמח.  בלבי 'כעסתי' והבטחתי שבפעם הבאה אקדים לברכו, אבל מעולם לא הצלחתי. מרדכי בן-פורת, מי שמכונה המנהיג הבלתי מעורער של יהדות בבל, לא נתן לאיש לנצחו…

מרדכי הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בחולון ונקבר ליד רעייתו האהובה, רבקה ז"ל. יהי זכרו ברוך.