האסון הבא

צולם על ידי כותב המאמר
צולם על ידי כותב המאמר
הגיע הזמן להחזיר את כוחות המשטרה לאצטדיוני הכדורגל * אין צורך להמתין עד לאסון הבא

התרגשות של ילד נמצאת בליבי. משחק כדורגל מתקרב ולא סתם משחק רגיל, אלא הדרבי הירושלמי בין הפועל ירושלים לבית״ר ירושלים. כל ירושלמי מבין ויודע כי מדובר ביותר מאשר משחק כדורגל, אלא ביוקרה של הבירה. האם תהיה ירושלים אדומה או צהובה? מעבר לכדורגל, יש כאן ים של אמוציות רגשיות, כעסים על הפסדים מהעבר ומה לא. בדרבי הירושלמי יש התרגשות עצומה. שבוע לפני המשחק יש כבר ויכוחים, התערבויות בין אנשים, כותרות העיתונים עסוקות בדרבי וכל ירושלים לובשת חג לקראת המשחק.

בזמן שירותי במשטרה, הייתה ההיערכות למשחק כדורגל רגיש כזה ובעל פוטנציאל להפרת סדר כאל מבצע צבאי – סיורי שטח באצטדיון 'טדי', עשרות פגישות וישיבות עם הנהלת הקבוצה המארחת והטלת אחריות ספציפית על קצינים בתוך האצטדיון ומחוצה לו. הכלל הבסיסי היה לשמור על הסדר הציבורי ולתת תחושת ביטחון לצופים בדרך לאצטדיון, בתוכו וביציאה ממנו. הגעת השוטרים ופיזור כלל הכוחות היו נעשים שעות רבות לפני פתיחת המשחק. בכל מקום היו שוטרים שפעלו לשמירת הסדר הציבורי.

עד כאן ממש בקצרה על ההיערכות למשחק כדורגל בעל פוטנציאל להפרות סדר. מה שראו עיניי בדרבי הירושלמי האחרון זו כבר סיטואציה שאותי מפחידה. האסון הבא אחרי מירון יהיה באחד ממגרשי הכדורגל בישראל. זו אינה נבואה, זוהי הערכה שלי על בסיס היכרות העבר וראיית המציאות היום במגרשי הכדורגל בישראל.

לפני מספר שנים, התקבלו מספר החלטות משמעותיות לגבי ניהול אירועי ספורט בישראל. אחת מהן הייתה הורדת כל הגדרות החוצצים בין הקהל לכר הדשא כפי שנהוג בעולם (גילוי נאות: הייתי שותף פעיל בתהליך קבלת ההחלטה בהורדת הגידור). ההחלטה השנייה היא הוצאת כוח השיטור בניהול משחקי כדורגל והעברת הנושא לחברה אזרחית. כוח שיטור מצומצם נשאר באזור האצטדיון.

ומכאן למשחק האחרון. בדרך לאצטדיון לא נראה כוח משטרתי כפי שהיה בעבר למניעה של הפרות סדר בין מחנות האוהדים. בעבר, בציר הנסיעה למשחק, בתחילת המשחק ובעיקר בסיומו היו עשרות אירועי הפרות סדר על הכביש שבהם נפגעו אוהדים.

בהגעה לאצטדיון נראים מעט מאוד שוטרים בצדדים והם כמעט אינם פעילים. כל הניהול נמצא ברשות חברה אזרחית. הגעתי לאצטדיון כשברשותי כרטיס כניסה. בשער הכניסה עמד מאבטח צעיר. שאלתי לשלומו, הצגתי את הכרטיס ונכנסתי. כאן הייתי מופתע לחלוטין. לא נערכו תשאול וחיפוש גופני עליי כנדרש. המאבטח חייך אליי וזהו. לא פלא שבמהלך המשחק הודלקו מספר אבוקות לא מבוטל ביציע המזרחי תוך סיכון האוהדים. כמובן שלא נראו באותו רגע מעצרים של מפרי הסדר או  מדליקי האבוקות. אין סדרנים במעברים ובמדרגות בעת חירום. איש לא יכול לבוא בפתחים כי אנשים יושבים על המדרגות וחוסמים את המעברים.

ישבתי ביציע המערבי ולא האמנתי למראה עיניי. עשרות אוהדי בית"ר קופצים אל כר הדשא וחוצים את כל המגרש לעבר היציע המזרחי של אוהדי בית"ר, שם לדעתם יותר מעניין להיות. כמובן שאיש לא מונע מבעדם ואיש לא נעצר. שני מחנות האוהדים מתגרים אחד בשני. אין היערכות משטרה שחוצצת בין האוהדים. לאורך כל המשחק דאגתי מאוד. שאלתי מה מונע ממחנה אוהדים אחד ברגע שהתוצאה אינה לרוחו לרוץ לפגוע במחנה השני, הרי חיפוש יסודי לא היה בכניסה? אולי יש ברשות חלק מהאוהדים סכינים על גופם? לך תדע…

לדאבוני, גם ביציאה מהמגרש, נאלצו אוהדי הקבוצה האדומה – שהיו במיעוט – להסתיר את הצעיפים. החשש להיפגע היה גדול עבורם. שוב אין שוטרים על הצירים.

מנהלי קבוצות הכדורגל לחצו על מנת להוציא את המשטרה כי הנושא הכביד על התקציב הכלכלי שלהם. לדעתי, הוצאת שוטרים ממגרשי הכדורגל היא החלטה מסוכנת ונדרשת מחשבה נוספת כדי לבחון את ההחלטה.

שוטרי מחוז ירושלים במשטרת ישראל הם בעלי ניסיון עשיר וידע רב לבצע פעילות מסוג זה. תחזירו אותם לאצטדיון 'טדי' לפני שיהיה מאוחר. אין צורך להמתין עד לאסון הבא בישראל.