בשבוע שעבר חל כ"ט בנובמבר, היום שבו התקבלה באו"ם ההחלטה המרגשת על סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות בארץ ישראל, כאשר אחת מהן תהיה בית לאומי ליהודים. 74 שנים חלפו מאז והזיכרון של המעמד ההיסטורי מעורר תמונות של מעגלי שמחה שמילאו אז את הרחובות ואת לבבות החלוצים.
אותה שמחה כבשה את המקובל בעל 'הסולם' הרב יהודה אשלג, שפגש את ראשי הציונות ותיאר בפניהם את התוכן הפנימי שבו עלינו למלא את המדינה כדי שהבניין הגשמי והרוחני של הארץ יתמכו וישלימו זה את זה. הוא דיבר על לבם של הרבה אישים, ביניהם בן-גוריון ואחרים, שהנידו ראשם בהבנה ואפילו התכתבו אתו זמן מה ושאלו בעצתו, אבל יישוב הארץ הגשמי סחף אותם בזרמיו וכובד המשקל הרה הגורל של דבריו הלך ונעלם מהם.
בעל 'הסולם' היה נואש כל כך להגיש לעולם שיטה שאין בה ייסורים לתיקון החברה, כזו שלא נזקקת לכוחניות ולאילוף מלאכותי אלא רק להשכלה ולהבנה מי אנחנו ומהי מערכת הטבע – לימוד שמביא את האדם לשאיפה עצמאית לאהבת הזולת. אם לא ישר באוזני ישראל, חשב, אולי ישמעו בעקיפין דרך אומות העולם.
חלפו 74 שנים מאז הקמת הבית הלאומי לעם היהודי. ארץ ישראל נבנתה יפה מבחינה חומרית ועם זאת, כמו שניסה להזהיר בעל 'הסולם', המדינה הולכת ומתפרקת לנו בין הידיים, מתפוררת חברתית. כל מה שהקמנו מתמוטט מבפנים כי אין לנו יסוד רוחני מוצק. אהבת הזולת לא כיסתה על פערי העדות והדעות אלא הושטחה לכמה סיסמאות שוממות ומילים חבוטות. התרחקנו זה מזה עד שהיום אין לתאר את השנאה שנודפת בינינו מאחד לשני. לאנושות יש דרישה נוקשה ותקווה שהיהודים יהיו אור לגויים וחלוצי מהפכת החיבור העולמי. נטישה של ייעודנו הרוחני גורמת לעולם לאבד סבלנות ולהגיב כלפינו ביחס אנטישמי עוין.
כדי להצדיק את קיומנו, אנחנו חייבים להפוך ל'מדינת הלכה רוחנית' – מדינה ההולכת על דרך האמת ומיישמת את הכלל הגדול "ואהבת לרעך כמוך". האם אנחנו יכולים לעשות זאת? רק אם נרצה. כמה לחץ צריך להפעיל עלינו כדי שנרצה לעשות זאת? זו השאלה המרכזית ואת התשובה עליה אני לא יודע.
הפחד שלי הוא שהערבים לא ירצו יותר בחלוקה שהוצעה לפני 74 שנים. הם יגידו: "בשביל מה? בואו נחיה יחד, תפתחו את הגבולות ונחיה כמו אחים". רגע לאחר מכן הם יבלעו אותנו חיים, כשהאו"ם וכל שאר הארגונים יעודדו מהצד ויתמכו במימון חגיגות קץ המדינה הציונית.
נגד אופציה מחרידה זו יש רק אפשרות אחת שבה מצד אחד אנחנו לא נותנים לאיש להיכנס בגבולות שלנו; ומצד שני מסבירים לכולם שאנחנו צריכים את הקרקע הזו כדי לבנות עליה מדינה מיוחדת שתהווה דוגמה לכל האנושות. ברגע שנעמוד על שלנו ובאמת נתחיל לבנות בינינו קשרים נכונים ויחסים רוחניים של "איש את רעהו יעזורו" ושל "איש אחד בלב אחד", ישקיפו האומות מהצד בעין טובה, עד שבעצמם יממשו את שיטת החיבור של ישראל.
