ההפיכה המשפטית האמתית

אין משמעות לחוקי היסוד. בית המשפט העליון (צילום: אתר הרשות השופטת)
אין משמעות לחוקי היסוד. בית המשפט העליון (צילום: אתר הרשות השופטת)
רעידת אדמה משפטית בישראל * הגיעה לסיום דרכה החוקה בישראל, שנבנתה שלבים על גבי שלבים באמצעות חוקי יסוד

משמעותה של החוקה היא מסמך משפטי על חוקתי הקובע את עקרונות היסוד החוקתיים והמשפטיים של מדינה. זו גוברת על כל מעשה חקיקה, חוק, תקנה או פסיקה, ודינם להתבטל ככל שסותרים הם את החוקה.

לא פעם נדרש בית המשפט העליון של ארצות הברית להתייחס למעמדה העל חוקתי של החוקה שם. על סמך סעיפים אלה שבחוקה, בוטלו למשל החוקים שקבעו אפליות גזעיות בחלק ממדינות הדרום.

אומנם בישראל אין מסמך אחד שקרוי 'חוקה', אך מאז 1958 (עת חוקק חוק היסוד הראשון – חוק יסוד הכנסת), נבנתה החוקה נדבך על גבי נדבך באמצעות חוקי יסוד שכולם ביחד היוו את החוקה והיו בעלי מעמד על חוקתי. בסך הכול קיימים היום בישראל 14 חוקי יסוד, שהידועים שבהם הם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, חוק יסוד חופש העיסוק (שאבותיהם המולידים היו דן מרידור, אמנון רובינשטיין ואוריאל לין), חוק יסוד 'ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי' ('חוק הלאום'), חוק יסוד משאל עם (הקובע משאל עם לאישור מסירת שטח ריבוני של מדינת ישראל), חוק יסוד השפיטה – שהתיקון שלו נדון לאחרונה בבג"צ.(בג"צ עילת הסבירות) וחוק יסוד הממשלה – שהתיקון שלו נדון אף הוא לאחרונה בבג"צ (בג"צ הנבצרות).

אם היה ספק בדבר מעמדם העל חוקתי של חוקי היסוד, הרי שהוסר ספק זה בפסק הדין המכונן הידוע כפסק דין 'בנק המזרחי' (1995), שניתן בהרכב של תשעה שופטים, שם נקבעו שני עקרונות מרכזיים: האחד – כי חוקי היסוד מהווים את החוקה של מדינת ישראל וכי גוברים הם על חקיקה רגילה של הכנסת; ובחקיקתם של חוקי היסוד פועלת הכנסת כרשות מכוננת ולא מחוקקת בלבד; השני – נקבעה סמכותו של בית המשפט לבקר את חוקי הכנסת ולהכריז על בטלותם ככל שסותרים הם את חוקי היסוד.

במשך השנים, חזר השופט אהרון ברק – שהיה אחד מהשופטים שכתבו את פסק דין בנק המזרחי – מספר פעמים על מעמדם העל חוקתי של חוקי היסוד ואף קבע שרק הכנסת יכולה לשנות חוק יסוד.

והנה, בפסק הדין שניתן בסוגיית הסבירות, בוטל חוק יסוד הביטול, שהיה של תיקון חוק יסוד השפיטה, לפיו נמנע מבית המשפט לדון בסבירות פעולותיהם של הממשלה, ראש הממשלה והשרים.

לכשעצמי, אינני סבור שיש לתת משקל רב לחלקו של פסק הדין הדן בביטול עילת הסבירות, שכן עילה זו כלל לא הייתה קיימת בפסקי הדין – עד פסק הדין בעניין דרעי ופנחסי מ-1993 וזו הייתה הפעם הראשונה שהשתמש בג"צ בעילה זו לפסילת כהונתם. במשך 45 שנים (מאז 1948), ביקר בג"צ את הרשויות השלטוניות ופסל פעולות שלהן בהסתמך על עילות אחרות, כך שקיומה של העילה או ביטולה לדעתי הפכו יותר ל'סמל' לרפורמה המשפטית ויש לה פחות השלכה מעשית.

ההפיכה המשפטית בפסק הדין הייתה ביטולו של חוק היסוד ברוב של שמונה מול שבעה שופטים, כאשר ברוב גדול (12 מול שלושה) קבע בית המשפט שיש לו סמכות לבטל חוק יסוד (דבר שנרמז גם בבג"צ חוק הלאום). 'וידוא הריגה' נעשה בפסק דין הנבצרות שדחה את תחולת התיקון לחוק יסוד הממשלה. 

משמעות שני פסקי דין אלה הוא שאין לחוקי היסוד מעמד על חוקתי. הם חדלו להיות חוקה  ברגע שבית המשפט יכול לבטלם וזו ההפיכה המשפטית האמתית.