הולכים לבחירות?

שוב לא שקט (צילום: he:משתמש בית השלום, 'ויקיפדיה')
שוב לא שקט (צילום: he:משתמש בית השלום, 'ויקיפדיה')
עבאס, זועבי ושותפים אחרים בקואליציה מתחו את החבל... עד לרגע שבו הוא נקרע * איזו משימה לאומית חשובה עומדת לפתחה של הממשלה הבאה? * וגם: כמה הגיגים על מתווה הגז

הררי נייר עוד ייערמו בבתינו בניסיון מגומגם של המדיה לומר לנו מה בדיוק קרה. מדוע החליטה ממשלה נפלאה זו לפרק את עצמה? כיצד קרה שנבחרינו המופלאים החליטו, בשלב זה לפחות, להתחיל את הדרך הארוכה חזרה ממשרדיהם הממוזגים אל בתיהם.

תרשו לי להזכיר שני שמות: מנסור עבאס וג'ידה רינאווי-זועבי.

מנסור עבאס וג'ידה זועבי – שניהם יחדיו וכל אחד לחוד – מתחו את החבל שאמור היה לחבר אותם לממשלת בנט מתיחת יתר ואף קרעו אותו. הראשון לדעתי, בשל מחלוקת עמוקה, שהייתה בבחינת הפיל שבחדר: ההתיישבות הבדואית האינטנסיבית בנגב.

בציבור לא היו מודעים למלוא משקלה של בעיה זו, אבל היא רבצה על כתפיהם של מקבלי ההחלטות במלוא כובדה. מחד, לא ניתן בשום אופן להשלים עם המצב הנוכחי ועם השלכותיו בכבישי הדרום ובשטחים שעדיין נותרו בלתי תפוסים; מאידך, מעובדת היותו תהליך זוחל שחובה לגדוע אותו בהקדם האפשרי.

כבר כאשר הטיל בעבר מנסור עבאס וטו על המשך הנטיעות של קק"ל בנגב, לווה וטו זה באמירה כי: "הנטיעות בנגב זה כמו לירות בי ישר בחזה". מאז הופסקו הנטיעות, אף שהן היו סמל לנוכחות שלנו בחבל ארץ זה.

ח"כ זועבי הייתה לקורעת החבל השנייה. הניסיון שלה לגרום ללפיד לקבל את הצעתה ה'תמימה' להחזיר את יושבי הכפרים איקרית ובירעם לבתיהם יצרה מפץ גדול. כאן, כפי שהתברר, אילצה זועבי את בנט ולפיד להלך על גחלים של ממש. הסערה שפרצה הייתה מעבר לראייתו הפוליטית המופלגת של מי שיהיה ראש ממשלת המעבר אם וכאשר תפוזר הכנסת. הוא ובנט לא חזו את המגמה להחדיר את זכות השיבה (ברמה העקרונית לפחות) דרך החור של המחט. אלא שהתברר כי זו היוותה מכה אנושה לרעיון של שיתוף נציגים ערביים בממשלה ובקואליציה.

האם ראש ממשלה אחר, שמשקלו הציבורי רב יותר ואיתן יותר מזה של בנט, יוכל לעמוד בתגובה ציבורית דומה בעתיד? אולי יהיה זה נתניהו? אולי…   

ביניים: מתווה הגז הטבעי

הרבה מלל נשפך בתקשורת לפני כשבועיים, כאשר נחתם במצרים ההסכם לאספקת גז ישראלי לאירופה דרך ארץ הנילוס והפירמידות. קשה להמעיט בערכו של מהלך זה, אבל יש בהחלט ניסיון להמעיט בחלקם של נתניהו ושטייניץ בהקמת המבנה החדש הזה, מסד אמתי ליחסים עתידיים בין השותפים.

מצער היה מאוד להיווכח, כיצד מנסה לפיד לשייך לממשלתו המתפוררת את ההישג הגדול כאשר אנו יודעים וזוכרים את טענות לפיד ושליחתו השרה קארין אלהרר, כי חיפושי הגז יופסקו לשנה; ואת תביעתו התקיפה עוד יותר של לפיד להפסיקם כליל.

כל המדינות השותפות עשו כאן כברת דרך אמתית כדי להשתית את היחסים ביניהם על אדנים חדשים וחזקים. ההגינות מחייבת לציין כי אלמלא נתניהו ושטייניץ, לא היינו מצויים היום במצב שהמשאב הזה עומד לרשות מדינת ישראל ואזרחיה. תרומתו לאיכות החיים, עכשיו ולעתיד לבוא, תהיה עצומה ותורגש בכל תחום: צמצום דרסטי בתחלואה שקשורה בזיהום אוויר ושינוי במעמדה הפוליטי הבין לאומי של ישראל.

מנקודת התצפית הנוכחית, קשה להבין את המתנגדים, שסירבו בעיקשות מטומטמת להסתכל למציאות בעיניים. סיפור המאבק על מתווה הגז מזכיר לי במשהו את המאבק על כביש 6, אליו הצטרף בלהיטות השר לשעבר יוסי שריד ז"ל, שפסק כי "הכביש יהפוך את ישראל ממדינה שיש לה כביש לכביש שיש לו מדינה"…

חלק מחיילי צבא המוחים ומפקדיו היו כעבור שנים בין מפגיני בלפור הדגולים, שם הם גם הצטיידו במתנפחים למיניהם… לצורך המחשה… של מה? של עצם המחאה? של עצם האנרכיזם?

אני מחכה כבר שנים למומחה לפסיכולוגיה חברתית, שיידע להסביר לנו את הטרפת המאיימת לפגוע בנו כל פעם מחדש ולחבל בפרויקטים בעלי חשיבות מיוחדת וכה גדולה למדינת ישראל ולרווחת אזרחיה.