המזרח התיכון חווה לאחרונה תקופה מאתגרת של חילופי שלטון דרמטיים, יציאתו של הנשיא האיראני רוח'אני וכניסתו של איבריהם ראיסי. לא מכבר התבשרנו על תקיפה קשה כנגד הספינה Mercer Steet בלב ים, כאשר באירוע זה נרצחו שני בני אדם – אנגלי ורומני. התקיפה, אשר בוצעה בשני גלים, כוונה ישירות לגשר הספינה, שהוא המקום הכי חשוב ואסטרטגי בספינה ובו נמצאים אנשי הצוות. למרות הגינויים והצגת חומר מודיעיני הקושר את איראן כמבצעת המתקפה, אירופה בחרה לשלוח נציג בכיר של האיחוד האירופי לטקס החלפת הנשיאים. בסמוך לאירוע זה, בעודם חוגגים את כניסת 'הקצב מטהרן' לכס הנשיאות, התבשרנו כי מספר ספינות אשר שטו מול חופי פוג'יירה, דיווחו על אובדן הגאים ואחת הספינות אף דיווחה על השתלטות חוליית חמושים אשר עלו עליה. בעוד העולם עוקב בזירת הים, הפר מטח רקטות מלבנון את השקט בגזרה הצפונית של מדינת ישראל. האם העיתוי מקרי? או שמא מדובר במערכה רחבה המתנהלת במזרח התיכון?
תקיפת ספינות בלב ים על ידי איראן אינה דבר חדש. בכל עת בו מבקשת איראן לאותת למערב על רצון לדו-שיח, היא מבצעת תקיפה כנגד ספינות – בין אם זו חטיפת ספינה של הצי האמריקאי ותפיסת לוחמים אמריקאים בשבי ובין אם זו תקיפת ספינה בריטית כדי לגרום לשחרר ספינה איראנית מידי הבריטים.
השאלות שרבים שואלים הן: איך זה קשור למדינת ישראל? מדוע איראן מנסה כל הזמן לפגוע בספינות בבעלות ישראלית?
אני מבקש להזכיר, כי מאז המהפכה האסלאמית ב-1979, יש לאיראן משנה סדורה ושאיפות של יצירת הגמוניה אזורית שיעית. לשם כך הם אינם בוחלים באף אמצעי או כוונה. המלחמה הימית אינה תופעה חדשה ומרבית הסחורות מגיעות באמצעות ספינות הסוחר. רק לאחרונה, קיבלנו תזכורת לנזק הרב שנגרם כאשר הספינה הענקית MV Ever Given נתקעה למשך מספר ימים בתעלת סואץ. לכן, הפגיעה בספינות הסוחר, מונעת לרוב מהרצון לפגוע כלכלית. עיכוב הגעת סחורות ופגיעה בספינות אלו יאלץ את חברות הספנות להוסיף בתמחור את ה-RISK אשר ספינותיהם והמלחים שלה עלולים לספוג. זהו מרכיב חשוב בעולם הביטוח, אשר בסופו של דבר יגולגל אל הצרכן. התגובות כלפי ספינות ישראליות או בבעלות ישראלית הן כר פורה לנקמה ולהתרברבות הישראלית בתקשורת על אותן תקיפות באישון לילה בסוריה, פגיעות בנ'תאז או שריפות כפי שכתבתי עליהן בעבר ואשר גרמו נזקים כבירים לאיראן ולמשטר האייתולות בפרט.
כמו כן, מן הראוי לציין, כי צי ספינות גדול של איראן נמצא בכל עת בכוננות מבצעית. לעיתים אנו נוטים לזלזל ביכולתם, אך אל לנו לזלזל באנשים בעלי אידאולוגיה פנאטית דתית.
מתח הרקטות, אשר שוגר מלבנון דווקא ביום השנה לפיצוץ בנמל ביירות, אשר גבה חייהם של כ-100 לבנונים אינו מקרי. אל לנו להסתכל על אירוע כזה או אחר כעל אירוע נקודתי, אלא יש להתבונן ולנתח בראי האזורי והעולמי. לדעתי, השיגור מלבנון, אשר דווקא מגיע לאחר שארצות והברית ובריטניה הבטיחו פעולת תגמול כנגד תקיפת הספינות בלב ים, נועד להסיט את האש מאיראן, בכך שישראל תתקוף עמדות שיגור בלבנון וחיזבאללה יגיב בתורו. התגמול הוא רב, היות ובעקבות תקיפת ישראל, מתלכדים הלבנונים יחדיו. לאחר הסלמה בין ישראל ולבנון, תהיה אירופה מעורבת בניסיון להביא להפסקת אש וכך יוזרמו כספים לכלכלה הקורסת של לבנון. לכן, כל אירוע במזרח התיכון הוא חלק מפאזל של מאות ואלפי חלקים. כדי לקבל את התמונה הגדולה, התהליך הוא ארוך ומפרך ולעיתים אף נמשך על פני מספר עשורים.
