"הטובים למכינות". האמנם?

צילום אילוסטרציה: Kim Shaftner, Pixabay
צילום אילוסטרציה: Kim Shaftner, Pixabay
תחושה של אי צדק כפי שהדברים בעיניה של נערה לפני גיוס * התובנות: גם כאשר הכוונות טובות, לפעמים יש תקלות בדרך * המפתח לשינוי נמצא גם בידיים שלנו

בפגישות עם אנשים צעירים מתגלות דרכי חשיבה יצירתיות. אחת מן התלמידות שלי, נערה איכותית וערכית בשם יעל עבאדי, סיפרה לי במהלך הכשרתה אצלי: ״יש נושא שמציק לי. הייתי שמחה שתציף את הבעיה בתוכנית הרדיו שלך או בטור השבועי שאתה מפרסם". הסתקרנתי לדעת מה מטריד נערה כל כך איכותית בסיום לימודיה ממש לפני גיוס לצה״ל. יעל החלה בטיעונים תוך הצגת עמדה ברורה ופסקנית שלא ניתן להתעלם מהדברים.

כך אמרה יעל: ״עד לפני כמה עשרות שנים, המסלול המקובל של רוב בני הנוער בוגרי תיכון בישראל היה גיוס ישיר לצבא, עם נשק ביד והרבה אחריות ובלי הכנה או הבנה מעמיקה מדוע הם מקדישים בין שנתיים לשלוש שנים למען מדינת ישראל. בשנת 1998 הוקמה המכינה הקדם צבאית הראשונה. מאוחר יותר, בתחילת שנות ה-2000, תפסו המכינות תאוצה והפכו לפופולאריות בקרב בוגרי תיכון.                                       

מה זו בעצם מכינה קדם צבאית? מדובר במסגרת חינוכית, המיועדת לבני נוער, המעוניינים לדחות את השירות בשנה לצורך הכנה משמעותית לצבא ולשם פיתוח מעורבות חברתית ואזרחית. מכינות רבות הוקמו על רקע המשבר החברתי שהתעצם לאחר רצח רבין ז"ל. מטרתן הייתה ליצור אחדות בעם, לגשר על פערים חברתיים ועל מגוון דעות שונות וליצור שיח משותף על ידי מפגש בין בני נוער מכל קצוות הארץ. בשנים האחרונות נהיה יותר מקובל ללכת למכינות. המכינות אינן יכולות להכיל את הביקוש הרב והתחרות לקבלה למכינות מרובה.

בימים אלה אני עומדת בפני מיונים למכינה קדם צבאית ועלו לי כמה מחשבות בנושא. חבריי ואני התלהבנו מערכי המכינות ובשבוע האחרון התחלתי את תהליך המיונים המפרך. בתהליך הרישום נתקלתי במספר מכינות שניכר על פי השאלונים המקוונים ששלחו, שהם ממיינים את המועמדים על פי מצב סוציו אקונומי – דבר הנוגד את ערכי המכינות. במסמך השאלות מופיעה שאלה כמו 'במה עוסקים הוריך'. לא ברור לי מדוע המידע הזה נחוץ? מדוע פשוט לא להכיר את המועמד בלי קשר להוריו. כולנו יודעים שלעיתים אין קשר בין יכולת ההורים להתפרנס ובין יכולת הילד להצליח. דבר נוסף שהפריע לי הוא שבמספר מועט של מכינות בקשו מהמועמדים לכתוב על האווירה במשפחה שלהם. האם זה הוגן? אם חיי המשפחה שלי קשים ולא הייתי מעוניינת לחשוף את הפרטים המכאיבים הללו, האם נכון לדרוש ממני כזה דבר כדי להתקבל למכינה? האם לא יותר הוגן להכיר אותי כפי שאני, מהן שאיפותיי ומה היכולת האישית שלי לתרום?

בשנים האחרונות יש מכינות היוצרות סוג של אליטה. במכינות אלה יש לרוב בני נוער הדומים זה לזה בעיקר במעמד הסוציו אקונומי. ואני תוהה, איפה שוויון ההזדמנויות שהן דגלו בו? איפה המגוון הרחב של הדעות? איך בדיוק הן מגשרות על הפערים החברתיים במדינתנו עם הסלקציה הלא שוויונית שהם עושים? מה עם אותו הנער שמאוד רוצה להתקבל למכינה מסוימת, אך אין לו את היכולת (ואין עזרה בבית) לנסח את התשובות כפי שהמכינה מכוונת או שהעיסוק של הוריו לא תואם לאופי המכינה? האם הוא נחות מאלה שהוריו גרים בהרצליה פיתוח לדוגמה?

יחד עם זאת, חשוב להבין כי הביקורת יוצאת נגד מדיניות של מכינות לא רבות, המגדירות את עצמן אליטיסטיות. לעומתן, רבות מן המכינות כן מקיימות את הערכים שבהם הן מאמינות ודואגות לזמן ולהכיר את המועמד בריאיון פנים מול פנים ללא מידע על מצבו הכלכלי והמשפחתי". עד כאן דבריה של יעל. ומכאן לתשובתי.

יעל עבאדי היקרה, בכל תחום אשר תפגשי בהמשך חייך תפגשי לעיתים אי צדק ובוודאי שאין צדק מוחלט. הכוונה הייתה ונשארה נכונה להקים מכינות לטובת הנוער בישראל. לעיתים ישנן תקלות בדרך, אך המטרה נשארה חשובה וחיובית. יום יבוא ואולי את תובילי מסגרת כזאת, עשי את את השינוי.

יעל חייכה ואמרה: "אתה תמיד מוציא אותי עם תקווה לדרך".