האם יכולים קצינים בצה"ל לשחק את משחק ה"לא ראינו, לא שמענו, לא ידענו" לגבי האסון שנחת על צה"ל ובפועל על המדינה כולה, כאשר נפרץ המחסום הפסיכולוגי האחרון בין כנופיות של צעירים בדואים שמשתוללים במחנות צה"ל ובכבישי הנגב כאשר הוראות הפתיחה באש אוסרות על חיילים להגן על עצמם ועל נשקו של עם ישראל? האם לא היה מי מבין הקצינים שחש שעליו לקום בישיבות המטכ"ל ולשאול את השאלה הפשוטה והיסודית – האם יש קשר בין אמצעי הלחימה הזורמים ממחנות צה"ל אל הסליקים במגזר הערבי ולפוטנציאל ההתלקחות הלאומנית, כאשר הדלק – הנשק הצה"לי – הוא אחד המרכיבים המרכזיים העלולים להזין התלקחות זו?
כבר לפני שנים הגיעו תלונות ללשכות הרמטכ"לים דאז, גנץ ואייזנקוט, מצד אנשי מילואים ששירתו בבסיסי צה"ל בדרום ולדבריהם: "הפכנו לאתר ביזה והתחמשות בפומבי של בני דודנו. לא נשרת יותר במילואים בתנאים אלה". מדוע לא נדלק אור אדום ובוהק במוחם המשוכלל של הקצינים הבכירים לאמור: "רגע, האם אין בזרימה החופשית הזו של נשק מכאן לשם משום עידוד להתעוררות לאומנית בעתיד?".
ואכן, אשר יגורנו בא. מיותר להזכיר כאן את המאורעות שפרצו בחודשים האחרונים בערים המעורבות. בחלקן עדיין פועל הרמץ ובגלוי. האם באמת את הבערה שעתיד להצית הנשק הדולף לא ראו המופקדים דאז על ביטחון המדינה? או שמא הפוליטיקלי קורקט שיבש את שיקול דעתם?
פניות המילואימניקים אל הרמטכ"ל הפעם יצרו את השינוי. לפני כחצי שנה, הורה הרמטכ"ל המכהן אביב כוכבי לבחון מחדש את הנושא. אמנם חלפו שנות דור, אך מוטב מאוחר מאשר בכלל לא. לאחר עבודת מטה ולאחר שהשינוי אושר על ידי הרמטכ"ל ואף ניתן לו אישור משפטי, ייכנסו השינויים הצפויים לתוקף. מעתה, יותר לשומרים מפני הפורצים לפתוח באש לעבר הבוזזים. גם האיסור לירות לעבר מבריחי סמים בגבול מצרים בוטל.
עוד מפגע שנכפה עלינו בעטיו של הפוליטיקלי קורקט הולך ומתפוגג.
ביניים: ג'ורג' אורוול ומערכת המשפט
לפני מספר ימים אמרה דורית בייניש, נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, בוועידה שארגן עיתון 'הארץ': "האם המצב השתפר בין ראש הממשלה שהיה פה קונצנזוס לגבי תפקודו האנטי-דמוקרטי לבין השאלה מהי הדמוקרטיה שאנו רוצים לקיים?".
בייניש הפעילה שוב את הנטייה האובססיבית של מערכת המשפט להנדס (עם חלקים גדולים בתקשורת) את התודעה הלאומית ולמחוק את ההבדל בין האמת לשקר בבחינת "האמת שלי, רק אני קובעת…". המצפון של נשיאת העליון בדימ' איננו נוקף אותה גם לנוכח הסקרים הקשים המצביעים על מפולת. היא וקודמה פרופ' אהרן ברק הם הארכיטקטים של הנפילה באמון הציבור כלפי מערכת המשפט. אלה יצרו עולם שכבר סופר עליו ב-'1984', ספרו של ג'ורג' אורוול. הם הארכיטקטים של 'העולם הדמוקרטי החדש'. דמוקרטיה? בחירת העם? הצחקתם אותנו…
כמעט במקביל, לפני כשלושה שבועות, פורסם מחקר של אוניברסיטת חיפה שמצביע על משבר אמון קשה בין מערכת המשפט לבין הציבור. הסקר מגלה כי רק שבעה אחוזים מכלל המשיבים הביעו אמון במערכת לעומת 30 אחוז שאינם מאמינים בה. עוד בדק הסקר כמה מהנשאלים מאמינים בנתניהו. התוצאה – 50 אחוז…
ועכשיו נשאלת השאלה: מהיכן שלפה השופטת המלומדת את האמירה המתייחסת ל"קונצנזוס לגבי תפקודו האנטי דמוקרטי של נתניהו"?
מערכת המשפט, 'בזכותם' של ברק ובייניש, ספגה מהלומה אחר מהלומה במהלך השנים האחרונות בעקבות אובדן האמון של הציבור בה. להיכן מקווים כבודם להוליך אותה? עד להיכן נראה אותה מתדרדרת ועינינו כלות?
אגב, ברשתות החברתיות מתקיים דיון ער ורב משתתפים בנושא זה. חברים הפנו את תשומת לבי לעובדה, כי בכל הפוסטים (לפחות באלה שאני נתקלתי בהם) שנוגעים למערכת המשפט, לא ניתן לעשות שיתוף… כך בפשטות, קוטעת יד נעלמה ביקורת על מערכת המשפט. מעניין מי הבוחש כאן כדי לשתק דיון או לפחות לגמד אותו בנושא חשוב זה? '1984' כבר אמרנו?
