היום לפני: ישראל יוצאת מעזה

מציאות אחרת. גבול הרצועה (צילום אילוסטרציה: hosny salah, Pixabay )
מציאות אחרת. גבול הרצועה (צילום אילוסטרציה: hosny salah, Pixabay )
ישראל פועלת על פי הכלל של "הפרד ומשול": איחוד בין הפלגים הפלשתינים לא יושג כל עוד קיים איום מהצד החמאסי * איום זה מופנה לא רק נגד ישראל, אלא גם נגד שלטון תנועת הפת"ח בגדה

גודש האירועים שפקד אותנו בחדשים האחרונים, בעיקר הדיווח היומיומי על מגפת הקורונה, הסיח את תשומת לבנו מהסיפור בה"א הידיעה של ההוויה הישראלית בארבעת העשורים האחרונים.

בימים 11 ו–12 לספטמבר 2005, הושלמה נסיגת צה"ל מרצועת עזה. בכך הסתיימה גם השליטה והנוכחות הישראלית ברצועה. 38 שנים שלטה ישראל בעזה. היו אלה שנים בהם לא פסק הטרור העזתי נגד היישובים היהודיים ברצועה עצמה וגם בעוטף עזה.

ב-14 ביוני 2007 השתלטה, בתום סדרת קרבות קצרים, תנועת החמאס על הרצועה. מעשה הפיכה זה לווה במראות קשים שכללו גם השלכת אנשי פת"ח מהגגות… אחד לאחד השתלטו אנשי החמאס על מוצבי הפת"ח ברצועה.

משהושלמה ההשתלטות של החמאס, הרחיבה הכנופיה המנהיגה אותו את מוטת ההרס שיצרה אל עבר היישובים הסמוכים לעזה. בהדרגה, וככל ששופרה התחמושת שברשותו, הורחבה פעולת ההרס גם אל עבר אזורים אחרים בארץ. הייתה בכך אמירה ברורה: לא רק שאנו שולטים כאן בעזה, אלא שאנו הם הנושאים ברמה את הדגל הפלשתיני ולא אלה מרמאללה שנכנעו לאויב הציוני…

מאז נפתח חשבון דמים בין ישראל לחמאס בעזה. במשך השנים שלאחר מכן, תקפה ישראל את הרצועה במבצעים כמעט 'עונתיים' לנוכח פעולות חריגות של החמאס ברצועה. פעולות אלה נבעו מהרצון לאלץ את ישראל להסיר את המצור או את חלקו מעל הרצועה.

ישראל מצידה הביעה לא אחת את עמדתה, כי המצור יוסר אך ורק אם החמאס יסכים לפירוז הרצועה. בדיעבד, פועלת ישראל על פי הכלל של "הפרד ומשול": איחוד בין הפלגים הפלשתינים לא יושג כל עוד קיים איום מהצד החמאסי, איום המופנה לא רק נגד ישראל, אלא גם נגד שלטון תנועת הפת"ח בגדה.

אבל המסקנות מהמוצאות אותנו עד כה, בכל הקשור להתנתקות, מצביעות גם על שאלות נוקבות רבות הצפות ועומדות בפנינו מאז היציאה מהרצועה ועד עתה. קיים יסוד סביר להנחה כי אם וכאשר תאפשר ישראל הקמה בפועל של מדינה פלשתינית בגדה, יפקוד אותה תהליך דומה לזה שפקד את הרצועה. ישראל תמצא עצמה, עד מהרה, תחת איום של קני שיגור לעבר כפר סבא ופתח תקווה. במילים אחרות, לקח ההתנתקות הוא שמירה על אורח החיים הנוכחי בגדה ומתן אוטונומיה מוגבלת לרשות הפלשתינית, כאשר האחיזה במוסרות היא בידי ישראל. ההתנתקות רשמה הישג ברור נוסף: אין ולא תהיה נכונות ישראלית למשא ומתן עם הפלשתינים כל עוד לא תושג ערובה ברורה לוויתורים טריטוריאליים משמעותיים וכל עוד נושא זכות השיבה לא יוסר מעל סדר היום.

ביניים: קור מכיוון רוסיה

ביום רביעי שעבר יצא שר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד למוסקבה לפגישה עם שר החוץ הרוסי סרגי לברוב. בעיתונות הרוסית הוגדרה פגישה זו כ"בכורה קשה", זאת אחרי שבשבת האחרונה הודיעו הרוסים כי יירטו 21 מהטילים בתקיפה שיוחסה לישראל באזור דמשק.

האם צפוי צינון ביחסים שבין רוסיה לישראל? בכיר בממשלה הרוסית טוען כי זו אפשרות סבירה בעקבות "צעדים ישראליים", כאשר כוונתו היא לתקיפות ישראליות בסוריה, לפני חודשיים, כך לפי העיתון. עוד צוטטו פקידים רוסיים באומרם כי בפגישות שקיימה משלחת ביטחונית צבאית ברוסיה, נתגלעו חילוקי דעות, אף נטען כי אין למוסקבה רצון להמשיך במפגשים ובהתייעצויות על רקע חוסר ההצלחה לקרב בעמדות של הצדדים וברקע התחושה בצד הרוסי שאין שיתוף פעולה מהצד הישראלי.

לאחרונה רבו ההודעות של רוסיה, אחרי תקיפות שיוחסו לישראל, על כך שאמצעי נ"מ רוסיים היו אלה שסייעו בסיכול המתקפות הישראליות. בסוף חודש אוגוסט הודיע הצבא הרוסי שיירט 22 טילים ששיגרה ישראל לעבר מטרות סוריות בתקיפה שיוחסה לישראל באזור דמשק וחומס. לפי הצבא הסורי, מערכות הנ"מ הופעלו ורוב הטילים יורטו.

בקיצור, מוסקבה אינה מרוצה מהפצצות ישראל בסוריה ואף נותנת לכך ביטוי חוזר ונשנה. ישראל טוענת לעומת זאת, כי אין בכוונתה להפסיק תקיפות אלה הואיל והיא "נאבקת באיום האיראני".