הימים הנוראים של הקורונה

אילוסטרציה: pixabay
אילוסטרציה: pixabay
זו אשליה מתוקה לחשוב שאנחנו יכולים לחיות לצד הנגיף וללכת יד ביד עם הקורונה לבילוי הבא שלנו * המגפה הזו חכמה יותר מאתנו * היא נמצאת בידי הכוח העליון ויש לו תכנית סדורה ומחושבת

גם השנה ישבנו יחד לארוחת חג משפחתית לרגל פתיחת השנה החדשה. הצטופפנו כיסא ליד כיסא והעברנו מיד ליד את צלוחית הדבש שנטבול בה את התפוח. אולי בדיעבד יתברר שמישהו מהאורחים, לא עלינו, נשא את הנגיף?

חודש ספטמבר משופע באירועים רבים. חגי תשרי יוצרים תשתית מאתגרת למפגשים המוניים, ובין לבין אינספור הזדמנויות להתקהלויות: הופעות של מעל עשרת אלפים איש בחלל סגור, תפילות בכותל, טיסות לחו"ל, פסטיבלים המוניים ומה לא. אנחנו שועטים מטה במהירות לתחלואה נוספת, מסתתרים תחת הסלוגן 'שגרת קורונה' וממשיכים כהרגלנו כאילו אין כלום.

אם מדי יום ביומו לא היינו שוברים שיא חדש שנכון להרגע כבר עומד על מעל 11,000 מאומתים ליום, אז מילא. אם ישראל לא הייתה מעפילה למקום הראשון בעולם במספר המאומתים ביחס למיליון תושבים, אז מילא. אם לא היו מעל 560 נפטרים מקורונה רק בחודש האחרון, אז מילא.

אבל המצב הפוך. למרות הנתונים הקשים, אין סגרים, ההגבלות מינוריות ומדיניות הבידודים לא ברורה. זו אשליה מתוקה לחשוב שאנחנו יכולים לחיות לצד הנגיף וללכת יד ביד עם הקורונה לבילוי הבא שלנו. המגפה הזו חכמה יותר מאתנו. היא נמצאת בידי הכוח העליון ויש לו תכנית סדורה ומחושבת.

הכוח העליון עתיד להוליך אותנו בתוכנית המדוקדקת שלו בשורה של צעדים שיראו לנו בסוף שאנחנו לא בעלי בית על החיים שלנו. לא רק אנחנו בישראל, אלא בכל העולם תהיה מבוכה גלובלית. הקורונה היא אחד האמצעים ללחוץ עלינו כדי לקיים את חוקי הטבע בצורה הנכונה. מטרת העל של הטבע היא שנתחבר בקשרי אהבה וידידות, שנתלכד ללב אחד, שנתחבר בערבות הדדית – תחילה בינינו, ובהמשך עם כל באי עולם.

רק מכוח החיבור בינינו נוכל לעורר כוח חיובי, פנימי ונסתר יותר שקיים בטבע והוא אשר יביא לאיזון הכוחות השליליים שמתגלים בעולם – החל ממגפות וממחלות וכלה במשברים ובאסונות. הנטייה הפנימית בינינו, ההשראה הרוחנית הזו, נקראת בפי המקובלים "בורא".

זה כל התיקון הדרוש מאתנו: התקשרות הדדית בינינו בדומה לחוקיות האינטגרלית של הטבע, חיבור בינינו בדומה לגלובליות של הכדור שאנחנו חיים בו, הרמוניה ביחסים בהתאם ליחסי הגומלין הנפלאים ששוררים בעולמות הדומם, הצומח והחי. אנחנו לא שונים מהם במאומה, פרט לניתוק שלנו מהם, לאגואיזם שגובר בינינו ומנתק אותנו מהזרימה של הבריאה. נפסח על החיבור בינינו? נראה בו גישה מנותקת או תלושה? בסופו של דבר יכה בנו גל חדש עם זן חזק יותר שיבליט את חוסר האונים האנושי שלנו על פני כל הניסיונות המדומים.

אנחנו דוהרים במהירות. לפנינו קיר בטון עצום, חומה בצורה. ככל שנתקרב אליו לא יהיה לנו במי לבטוח ונעשה את הטבעי והמובן מאליו: נתחבק חזק ונבין שברגע האמת רק חיבור בינינו יציל אותנו. נסכים שאין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים, על הכוח העליון, על חוקי הטבע, על בורא עולם. שנה טובה.