ממשיכים במסע שלנו אחרי תולדות גדולי האומה בימי קדם. בחלק א' של המאמר עשינו היכרות עם בני ישראל שלדברי חוקר התנ"ך, פרופ' ישראל קנוהל, נקראו בני יעקבאל, זאת על פי תעודות קדומות שנמצאו במקומות שונים ומאוששות את סיפורי התורה.

הסיפור המקראי על יוסף ואחיו ועל יעקב אביהם כרוך בסיפור על רעב גדול שאתה עוסק בו בהרחבה בספרך.

"הרעב הזה מתועד בתעודות היסטוריות וגם אומת באמצעות בדיקות מדעיות שונות שבוצעו בצמחייה במקומות שונים באזור המזרח התיכון. המקורות ההיסטוריים מספרים לנו שכבר בסוף שלטונו של רעמסס השני, שמלך עד 1213 לפני הספירה, בערך עשר שנים לפני מותו, החל רעב גדול שנמשך כ־50 שנה עד 1175 לפני הספירה. התעודות הללו התגלו בממלכת החיתים, שהתקיימה באזור טורקיה של היום. אנשי הממלכה ההיא שלחו למצרים מכתבים שאין להם מה לאכול והמצרים שלחו להם תבואה. באוגרית, עיר בצפון סוריה – שבה נתגלו הרבה תעודות שחשובות לחקר המקרא – נמצאו תעודות שאף הן מלמדות אותנו על כך. יש גם פפירוס מצרי שמתעד את תקופת רעב זו ומספר לנו על רועים מארץ אדום שירדו למצרים מכיוון שלא היו להם מים לשתות. אני לא רוצה לטעון בוודאות שהאנשים הללו הם בדיוק בני יעקבאל (או בני ישראל, כך במקור), אבל גם בפפירוס הזה מתוארת תופעה של בצורת ורעב גדול בארץ אדום, כמו במרחב כולו".

קנוהל, שניסה לפענח את הצופן הגנטי של העם היהודי בספרו "מאין באנו", מספר על בדיקות מעבדה שבוצעו בשנים האחרונות בידי חוקרים ישראלים בצמחייה באזור הגליל המזרחי. חוקרים אחרים ערכו בדיקות דומות בטורקיה ובאירלנד. "הוציאו צמחייה שיכולה לשקף את התנאים האקלימיים בתקופה ההיא וניתן לראות על שרידי הצמחים כמה גשם ירד באותם ימים. מצאו שבשנים הרלוונטיות הייתה בצורת קשה וממושכת, שמטבע הדברים הביאה לרעב גדול. זה הרעב שסביר להניח שהביא גם לירידת בני יעקב למצרים", הוא אומר.

לדבריו, "כתוצאה מהמשבר הגדול הזה הייתה נדידה עצומה של מה שאנו מכנים 'גויי הים' – פלשתים, כפי שהתנ"ך מכנה אותם. הם רעבים ללחם, בטנם ריקה ובסופו של דבר הם מנסים לחדור למצרים ולהשתלט על מחסני התבואה שם. כתובת שאותרה כבר ב־1896, במקדש הקבורה של פרעה מרנפתח, בנו של רעמסס השני (פרעה המשעבד), כתובת שמכונה 'מצבת ישראל' או 'אסטלת ישראל', מספרת על  מלחמה של פרעה מרנפתח בעם ישראל. זה האזכור הארכיאולוגי הראשון של עם ישראל מחוץ למקרא שידוע לנו עליו. התיעוד על מלחמתו של פרעה בעם ישראל מופיע בסוף הכתובת. את שמה, 'מצבת ישראל', קיבלה המצבה בשל הממצא החשוב שבה, אזכור השם אי־סי־רי־אר, שזוהה על ידי החוקרים כ'ישראל', שכן בכתב המצרי אין הבחנה בין ר' לל'".

והיכן יוסף בכל הסיפור הזה? האם יש תיעוד שלו? הוא הרי היה מאוד מרכזי בפתרון משבר הרעב במצרים.

"בתעודות המצריות הוא אינו מופיע כיוסף אלא בשם 'בייה'. מעט אחרי 1200 לפני הספירה, בפעם הראשונה בתעודה מצרית כסופר בחצר המלך וגם בתעודה שכתובה בשפה האכדית שנמצאה באוגרית".

מה מספרות לנו התעודות הללו?

"הן מספרות על בייה שהגיע למעמד של ממליך מלכים. אחרי שנוצר ואקום בשלטון, אין יורש מתאים ומעלים לשלטון ילד כבן 10 ששמו היה סיפתח, נצר לבית המלוכה, וככל הנראה היורש היחיד שבא בחשבון באותה עת. על פי המומיה שלו, נראה שהיה חולה בשיתוק ילדים. בייה, שאינו מצרי והגיע מסוריה או מכנען, מעיד על עצמו כי הוא זה שהושיב את סיפתח על כיסאו. אותו בייה שימש כשר אוצר וכראש ממשלה, ומאותו מכתב שנמצא באוגרית עולה שהוא התעסק גם בענייני צבא. הדברים מגיעים לידי כך שנעשה דבר חסר תקדים בעולם המצרי: למרות שבייה אינו ממשפחת המלוכה ואינו מצרי – הוכנה עבורו אחוזת קבר באחוזת הקברים של המלכים בנוא־אמון, היא לוקסור של ימינו. זה קרה סביב 1195 לפני הספירה, כ־20 שנה לפני תום הרעב הגדול".