היסטוריה וארכיאולוגיה בתנ"ך (חלק ד')

'קריעת ים סוף'. אירוע מכונן שנחקר לצד מקורות היסטוריים (ציור: קוזימו רוסלי, המאה ה-15, מתוך Web Gallery of Art, ויקיפדיה)
'קריעת ים סוף'. אירוע מכונן שנחקר לצד מקורות היסטוריים (ציור: קוזימו רוסלי, המאה ה-15, מתוך Web Gallery of Art, ויקיפדיה)
והפעם: קריעת ים סוף ודעתו של פרופ' לייבוביץ' על ממצאים חדשים המיוחסים לתקופת המקרא

בשל קוצר היריעה לא הובא בשבוע שעבר קטע הדן בנושא של אותה קבוצה לא מצרית שהגיעה למצרים בשנות הרעב. גם התעודות המצריות העתיקות וגם כהן הדת מנתון מספרים לנו שקבוצה זו, שלכאורה רצתה להשתלט על מצרים ובזה לדת המצרית, נעזרה בצבא שכיר מחוץ למצרים. לא ידוע לנו מהיכן. דנאל קהאן, היסטוריון חשוב, סבור שהם הובאו מלבנון. כשבני ישראל גורשו ממצרים יצא איתם גם ה'ערב רב', כלומר צבא השכירים הגדול. לדבריו "כולם מסכימים על מתווה עיקרי – קבוצה מתוך מצרים, שמתנגדת לדת המצרית, מבזה ופוגעת בחיות הקדושות, מביאה לעזרתה צבא שכירים זר ובסופו של דבר מגורשת ממצרים".

עוד מוסיף קהאן, כי שירת הים לא מתארת גירוש, אלא מפלה גדולה למצרים וניצחון גדול לבני ישראל בעזרתו של הקדוש ברוך הוא. "אכן, אבל השירה בכל זאת מתייחסת לאירוע במונחים צבאיים – 'אויב', 'שלל', 'חרבי', 'קשתי' – ורק בשוליים מזכירה את הגאולה מן השעבוד".

ומה על עשר המכות וקריעת ים סוף? האם לכך יש עדויות חוץ מקראיות? פרופ' ישראל קנוהל נרתע מלהשיב על כך. הוא מבקש להשאיר זאת ב"צריך עיון" ואף נמנע מהסברים מדעיים שונים שניתנו לאורך השנים לתופעות הללו שספר 'שמות' מספר עליהם.

ספרו של קנוהל נולד ברומא בשנת 2016, שם לימד באותה עת. יום אחד מצא בתיבת הדואר האלקטרוני שלו מכתב שהטריד את מנוחתו. "אני קורא את הספרים שלך בשקיקה", נכתב שם, "אולם הדבר מביא אותי לשבר אמוני גדול. אני מרגיש שכל מה שגדלתי עליו מתנפץ לרסיסים. האם תיאות להיפגש עמי כדי לאחות את השברים?".

כך נולד הספר. בפרק האחרון של הספר, חולק קנוהל זיכרון אישי על אודות שיחה שקיים לפני שנים רבות עם פרופ' ישעיהו ליבוביץ. גם השיחה ההיא עסקה בסתירה לכאורה שבין המחקר ההיסטורי לבין התורה, בפוטנציאל לאותו שבר שהוליד את "איך נולד התנ"ך?".

קנוהל מספר ששאל את ליבוביץ, האם מפריע לו שהוא חוקר מקורות היסטוריים לצד הטקסט התנ"כי. "שאלתי אותו", הוא מספר, "האם כיהודי שומר מצוות הוא רואה בזה פגיעה ביסוד של שמירת מצוות? הייתה לו תנועה אופיינית כזאת של ביטול. איני זוכר את מילותיו המדויקות, אבל מה שהוא אמר היה כך: אין זה מעלה ואין זה מוריד מבחינת הקדושה של התורה ומבחינת תוקף הצו של קיום מצוות, כי ההחלטה מהו התנ"ך, איזה ספר הוא התנ"ך ומה נכלל בקובץ הזה של התנ"ך, שהוא הקובץ הקדוש לנו, היא החלטה שקיבלו חז"ל. הם שהחליטו, אחרי שישבו והתווכחו על כל ספר וספר. זו החלטה אנושית של החכמים ביבנה ובאושה שאחרי דור יבנה, ושל רבי עקיבא ושל תלמידיו. משפט אחד שלו נחרת בזיכרוני באופן מדויק: 'ההחלטה של כנסת ישראל לקדש את הספרים של התנ"ך היא מקור הקדושה שלהם'".

קנוהל אינו מתייחס לתנ"ך כאל ספר היסטוריה, אבל מדגיש שסיפורי התורה אינם בדיוניים ולא הומצאו בתקופה הפרסית, כפי שחוקרים מינימליסטים רבים טוענים כיום. הוא מצביע על עוד נקודות הסכמה בין המתווה העיקרי של סיפורי התורה ובכלל זה סיפור יציאת מצרים, לבין הממצאים הארכיאולוגיים, בעיקר תעודות מצריות. "ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום", ו"ה' מסיני בא וזרח משעיר למו", הוא מצטט מספרי 'שופטים' ו'דברים' פסוקים שמדברים על הקשר האלוקי לאדום ולשעיר.

הוא חוזר לאותו 'צילום אוויר' שמספקת לו התעודה המצרית על יעקבאל, כמיעוט החי בין עובדי אלילים באדום לפני אלפי שנים. "שם שורשינו", הוא אומר, "זה היה הגרעין הראשוני של מה שהפך להיות עם ישראל".