ד' חי את מסלול החיים באופן קבוע ומסודר. רובנו חיים כך: שירות צבאי משמעותי, טיול גדול בעולם, לימודים באוניברסיטה, עבודה מסודרת בעלת הכנסה טובה, הכרת בת זוג, חתונה, קניית דירה, משכנתה, ילדים – מסלול מסודר ומאורגן חברתית על ידי הסביבה.
ישנם כאלה אשר במהלך כל החיים יישארו בעבודה או בזוגיות שאינה טובה לנשמה שלהם, רק על מנת לשמור על יציבות או לרצות את החוג המשפחתי הקרוב ולעמוד בסטנדרטים חברתיים כלכליים.
א', חבר יקר שלי, השתחרר לאחרונה ממערכת ביטחונית תובענית, נישואים של שלושים שנה, ילדים, בית, משכנתה, לימודים לתואר ראשון ושני – חיים שלמים של מסלול ידוע קבוע מראש למרביתנו. ממש ברגע השחרור שלו ביקש מבת הזוג שלו ר' לצאת יחד לבית קפה. כך אמר לה על פי דבריו: ״לפני שאני משתגע מהחיים, אני לוקח קצת בגדים וטס למזרח לפרק זמן לא ידוע. חייב את השקט שלי לעצמי, תביני אותי״.
א' סיפר לי כי ״ר', כמו תמיד, הייתה מלכה ונשארה מלכה. 'סע לשלום ותחזור אליי, אני כאן מחכה לך' הייתה תשובתה". שאלתי את א' "למה בחרת בדרך זו? הכול מסודר, מאורגן ונפלא בחייך. קריירה עשירה ומגוונת הייתה לך, משפחה נפלאה, זוגיות טובה, בית חם ומכניס אורחים. מה זה האי שקט הזה שיש לך?".
״אני נחנק מהחיים האלה, חייב לצאת לדרך, רוצה לחיות, רוצה להתמודד עם עצמי במקום לא ידוע, בשפה אחרת, אוכל אחר, מנהגים אחרים. אני רוצה לנסוע בכביש ולא לדעת לאן הוא מוביל אותי. האם זה מספיק חזק עבורך?״, ענה א' בקול תקיף.
שגרה היא דבר נפלא השומר על השפיות שלנו. זה אחד המשפטים ששמעתי בחיי מאבא שלי בכל פעם שסיפרתי לו על רעיון שיש לי שאינו נמצא במהלך השגרתי של החיים הבורגניים אשר עוטפים אותנו.
האם השגרה באמת מגינה עלינו או שהיא שומרת על יציבות וסדר חברתי? מדוע מורכב וקשה כל כך לעשות אחרת ולא לשחות עם הזרם של הנחל? אולי לשחות בניגוד לזרימה? אולי לצאת מהנחל ולחפש נחל אחר לזרום אתו? מדוע אנחנו כבני אדם מרגישים בטוחים בידוע וביציבות? האם אין לנו יכולות להתמודד עם הלא נודע?
א' טס למזרח ורק לאחר חצי שנה חזר לביתו. להפתעתו, לא רק לו היו תובנות חדשות. רעייתו ר' התאהבה בלהיות לבד בעצמאות ולחיות פעם אחת בגיל מבוגר לבדה. יחד הם קיבלו החלטה להישאר יחד נשואים אבל בשלב הזה כל אחד יגור לבדו, ינסו להתאהב ולחזור לגור יחד. החיזור שלהם יקבע את עתידם כזוג נשוי.
הכי טוב בדרך זה כאשר אנחנו מסכימים לצאת לדרך, למקום אחר שונה, להסתכל על הסיטואציה כהזדמנות ולא כאיום על הקיים והידוע.
אישה או גבר בשלב מסוים בחייהם – כל אחד בנקודת הזמן המתאימה לו – חייב לצאת לדרך, לפחות באחד מהתחומים, זוגיות, עבודה, קשרים אישיים חברתיים ועוד. יש לנסות, להעז ולראות מה קורה איתה או אתו כאשר נמצאים בדרך.
ד', לעומת א', בחר להישאר במסלול הקבוע עם נקודות ברורות בגרף החיים. מעולם לא רצה להיות בדרך. ד' אהב את הסדר בחייו וכפי שאמר ״הקביעות הזו בכל תחומי החיים מגינה עליי כאדם״.
אני בוחר לחשוב על כל מי שקוראת או קורא מאמר זה. האם אתם עכשיו בדרך או שנשארתם במסלול הידוע מראש? היכן אתם?
