הליכוד אינו אוהב אותנו

a877a095-5ea7-4686-847c-d2a8257c4887
איך תסבירו את העובדה שחברי הכנסת מהאופוזיציה הצביעו נגד שני חוקים כה משמעותיים בחיי כולנו? * אותנו אף אחד אינו סופר

אין בפי מלים אחרות מאשר לבי אומר: הליכוד והמפלגות הנלוות אליו, המכונים הגוש הימני, אינם אוהבים את אזרחי המדינה. אולי אני מגזים קמעא ומוכן להגיע לפשרה: הם לא דואגים לנו. כל מה שעניין אותם לאחרונה הוא למצוא את הדרך המהירה להפלת הממשלה בראשות נפתלי בנט.

איך תסבירו את העובדה שחברי הכנסת מהאופוזיציה, בהנהגתו של בנימין נתניהו, הצביעו נגד שני חוקים כה משמעותיים בחיי כולנו? מוכן להסתפק בלהזכיר את החוק העיקרי: חוק המטרו. חוק שאמור היה לאשר תוכנית ענקית שתרשת את גוש דן במטרו שיקשר בין 24 רשויות מקומיות. תוכנית ענק, שעלותה היא למעלה מ-200 מיליארד שקלים. החוק השני, שלא אושר, הוא החוק שאמור לאפשר פטור מוויזה בכניסה לארצות הברית.

אמת, 'קשישים' בגילי לא היו אמורים ליהנות מחוק המטרו, אך קיוויתי שנכדיי (וכן ניניי שעדיין לא נולדו) יזכו להשתמש בתחבורה החלומית שתמנע מהם את הפקקים האין סופיים. חילוקי הדעות השוליים מנעו את קבלת החוק. אני רק יכול לנחש מדוע: האופוזיציה לא רצתה להעניק לממשלה היוצאת נקודות זכות, במיוחד לא ערב עריכתן של בחירות נוספות. רק אזכיר, כי דחיית קבלת חוק המטרו יגרום למשק נזקים כלכליים כבדים ביותר שנאמדים בעשרות מיליארדי שקלים, אבל למועמדים הרבים בליכוד, שרוצים להגשים את חלומם להיבחר לכנסת, הדבר לא מזיז, במיוחד כאשר נמצאות בפתח הבחירות העיקריות עבורם – הפריימריז.

במשך שלושה ימים רצופים, קיימו ראשי המפלגות בכנסת דיונים קדחתניים ביניהם כדי להגיע לעמק השווה – אך לשווא. כל סיעה התעקשה לשמור על דרישותיה – במחשבה שזה יועיל לה. בדבר אחד הגיעו להסכמה בלא בעיות: העלאת הקצבאות הכספיות שמוקנות למפלגות להתמודד בבחירות…

אך מה אתנו האזרחים? אותנו אף אחד אינו סופר.

מדהימה השתיקה הרועמת של 'גיבורי הליכוד' שרצים בדרך כלל אחרי כל מיקרופון פתוח. הפעם נאלמו. אפילו דודי אמסלם, אשר את דעותיו הפוליטיות והשלכותיו חסרות הרסן על בתי המשפט איני מקבל, גמגם לא מעט כאשר נשאל על ידי כתב 'ידיעות אחרונות', יובל קרני, למה לא העברתם חוקים שחשובים לכל אזרח ולמדינה, כמו המטרו ופטור מויזה. והוא השיב כך: "תראה, אני לא מנהל את זה. תמיד יש מישהו שמנהל את הסיפור. קודם כל אני מסכים אתך…". אך, כמובן, לא שכח אמסלם מלהזכיר כי "כאשר אני הייתי יושב ראש הקואליציה, זה בדיוק מה שאלה מהאופוזיציה עשו לנו…".

עדות עד כמה נפחדים חברי הכנסת מפני "מה יגידו הבוחרים והתומכים שלי?" מצאתי בתגובתה של מירי רגב, לאחר שנצפתה – אבוי, בשידור טלוויזיה – מחבקת בחום את יאיר לפיד לאחר שהחל את עבודתו כראש ממשלת המעבר. ככל הנראה היא בעצמה הזדעזעה ממעשיה ומההשלכות 'הנוראיות' שרובצות בפתח. לכן מיהרה להגיב ותגובתה התנוססה ככיתוב מתחת לסרטי הטלוויזיה: "לא התחבקתי. רק הזכרתי לו שהתפקיד הוא זמני…".

רבאק, מה קרה? חיבקת קולגה שלך בכנסת, אותו אתה מכירה כבר מספר שנים לא מעטות, שהחל בתפקיד חשוב מאין כמוהו – ראש ממשלת ישראל – של כל עם ישראל. לא מדובר בראש ממשלה של מדינת אויב או של מדינה שכוחת אל. מדובר במדינה של כולנו ובאיש ישראלי בכל רמ"ח אבריו.

ובאופן אישי: יאיר היקר (עמו עבדתי במשך שנים רבות ב'מעריב'),  תצליח בתפקידך החשוב – למען כל אזרחי ישראל.