הנגב פורח, במובן אחר…

צריך לקבוע עובדות בשטח. נוף טיפוסי בנגב (צילום אילוסטרציה: Eman, ויקיפדיה)
צריך לקבוע עובדות בשטח. נוף טיפוסי בנגב (צילום אילוסטרציה: Eman, ויקיפדיה)
ההשתוללות הבדואית בנגב היא בבחינת מחלה סופנית ומכה אנושה לחזון ההתיישבות בדרום * וגם: מדוע נקראו היורים במחבל לחקירה? * משפט נתניהו: האם כל האמצעים כשרים?

אלפים מתושבי הנגב יוצאים מידי בוקר למלאכת יומם ואין הם יודעים אם יגיעו בשלום למקום עבודתם, אם ילדיהם יגיעו בשלום למקום לימודיהם וגם כיצד יחזרו משם כאשר כבישי הדרום נכבשים על ידי בדואים משתוללים. אי ודאות זו היא בבחינת מחלה ממארת/סופנית לעצם חזון ההתיישבות בנגב.

את סיפור הנגב מתמצת איליה יגורוב מ'ישראל היום', תחת הכותרת "חודש שחור בנגב הפרוע":

רבים תוהים ושואלים מדוע אין המשטרה יכולה להתארגן אחרת בדרום. מי או מה מקשה עליה למלא את תפקידה כראוי, ולא בכאילו…

ידידים המצויים במסגרת עיסוקם היומיומי על צירים מרכזיים, ובכללם אנשי צבא האמורים להיות נוכחים באזור בשל פעילות לאומית מגוונת כגון העתקת מחנות הצבא ושינוע יומיומי של מצרכים ואמצעי לחימה לבסיסים הפזורים בו, מציינים שאין יום מבלי שתירשם בו תקרית קשה בין כנופיות צעירים בדואים ובין אותם העושים דרכם לאורך צירים אלה.

"אנחנו חיים במאה ה-21", אומר לי בדאגה תושב העושה שימוש בצירים הללו מידי יום ביומו. "מדוע אין רחפנים מעל לצירי תנועה מרכזיים שמעבירים צילומים בזמן אמת 24/7 למוקד סמוך? נכון שלשם כך צריך חמ"ל משוכלל ומצויד היטב במקום מרכזי ונגיש. נכון שצריך הרבה ניידות שייצאו מיד לדרך כשצריך… מדוע אין מבצעי חילוט לרכב הנתפס בעת ביצוע הפשע? בקיצור, יש הרבה מה לעשות אך לא עושים, לא עושים".

גם מערכת המשפט חייבת לצאת מתוך התרבות הקלוקלת ומהקלות הבלתי נסבלת והבלתי נסלחת של פסקי דין שהיא מנפיקה תוך שהיא איננה מבינה את צרכי הזמן הדחופים ואת הזלזול שהיא מביעה בפסקי דין אומללים אלה בכל הקשור לחיי אדם הדחופים עוד יותר. צעירים בדואים שכנגדם מוגשים כתבי אישום קשים כסיכון חיי אדם, שלא לדבר על נהיגה ללא רישיון ועל עבירות תנועה אחרות, יוצאים פטורים בענישה מקלה, נשלחים למעצר בית, ובקיצור, חוזרים כגיבורים לאוהליהם ברכבם המפואר, מעשה דלת מסתובבת, כשאפם זקור כסימן להצלחתם. ובמשטרה מתעלמים…

"… ובעיקר, צריך עוד ועוד שוטרים, ממשיך איש שיחי, אין מנוס מכך. ולא פחות חשוב: גם צריך עוד 500 אנשים כמו אריה שיף. כל אחד כזה 'חוסך' עשרה שוטרים לפחות. לא היום, אתמול. ושוב, חשוב מכל, אמירת 'די' לפסיקה המגוחכת, אם באמת רוצים שהחגיגה המתועבת בנגב – שהיא בעיקרה על חשבון התושבים היהודים וילדיהם – תיפסק סוף סוף., יש אכן לעשות מאמץ אמתי בכיוון זה. ואז אולי יחזור סוף סוף הנגב להיות חלק ממדינת ישראל".

היורים במחבל נקראו לחקירה. מדוע?

לפני מספר ימים פעל טרוריסט צעיר בשער שכם (סיפור שכיח). הוא הספיק לדקור שבע פעמים את אברהם אלמליח שהיה בדרכו חזרה מתפילת מנחה. שני שוטרים שהיו במקום קראו לדוקר, מוחמד סלימא (שאיים גם עליהם), להניח את הסכין. משלא עשה כן – פתחו באש. הדוקר נפל על המדרכה ובעוד הוא מוטל ירוי הגיעה למקום גם שוטרת נוספת והשלימה בירי מאקדחה את המלאכה. מיד הגיבה המערכת תגובה מעין פבלובית/אוטומטית. השלושה נקראו לחקירה ונשקם נלקח מהם…

המחבל שביצע את הפיגוע הוא שוהה בלתי חוקי בן 25 מסלפית. בעבר היה עצור בגין הסתה לאלימות. בפוסטים שהפיץ הביע תמיכה בשאהידים ובאסירים הביטחוניים שנמלטו מהכלא. הוא גם הגדיר עצמו כ"שהיד ברשימת המתנה".

כאמור, נלקחו השוטרים נלקחו לחקירה. גל המחאה גדול שהתעורר גדע את הכוונה לחזור לכאורה ל'מתווה אלאור אזריה'… את הסיטואציה המתוחה החמירה העובדה כי את שאלת השאלות זרקו החוקרים בנוהג שבשגרה לפח, ומראש נמנעה המכונה הביורוקרטית המכונה מח"ש, באורח קבוע במקרים מעין אלו, לשאול את השאלה הקובעת: ואם, רק אם, המחבל היה מחזיק חגורת נפץ על מתניו, כזו העלולה להתפוצץ ולרסק את כל מי או את כל מה שבקרבתו בנגיעת מפסק קלה, מה אז? ולו היה קורה כדבר הזה, מה הייתה חבורת השמאל שעמדה מאחורי ההחלטה לבצע את חקירת המעורבים באירוע (כולל ראשת מח"ש) עושה? קרוב לוודאי שהייתה מתפתלת ואומרת: אתם אשמים על שלא ברחתם ממקום הפיגוע. אתם אשמים על עצם קיומנו כאן…

ואנחנו אומרים: אתם, שיש ביניכם שלוחכים את ריפודי הכורסאות שלכם, תמשיכו להילחם את מלחמות השקר במציאות ובאמת. הציבור מצדו ימשיך למאוס בכם ובהתנכרות העיוורת שלכם לשומרים בנאמנות ובמסירות על עם ישראל.

‏משפט נתניהו: עדותו של חפץ. הכול כשיר להפלת נתניהו?

מצויים במדיה הטורפנית שלנו מספר אנשים אמיצים, שגם אם אינני מסכים עם דעותיהם, הגדרתם כ'אמיצים' מתאימה להם. אחד מהם הוא גדעון לוי. אך חוץ מגדעון לוי, שאכן גינה את דפוס ההתנהגות של החוקרים בפרשת עדותו של ניר חפץ, אופפת שתיקה את המדיה. כן. שתיקת הכבשים של השמאל לנוכח המסלול העקום שעליו עלתה חקירה זו ושעליו עלו החוקרים ברוב להיטותם להפליל את נתניהו…

נברתי וחיפשתי בסדום הזו שנגלתה לעינינו, האם יימצא בשמאל ולו צדיק אחד שיגנה את פעולות הסחיטה האלימות שהפעילו לכאורה המשטרה והפרקליטות כלפי ניר חפץ (ויש אומרים כי נוהג זה כבר הפך לשיטה). הסיפור של ניר חפץ, כפי שנשמע באמצעי התקשורת, מזעזע. כל גבול סביר נחצה כאן. כל הגינות בסיסית החייבת להתקיים גם ואולי במיוחד בסיטואציות כאלה התרסקה לרסיסים.

עו"ד ששי גז אמר (מקווה שהציטוט מדויק, מ.ל.) "מדוע אנשי הפרקליטות הפכו אותו לעד מדינה? הרי הוא לא תרם להם כלום. ומדוע ניר חפץ עצמו הסכים להיות עד מדינה כאשר שום דבר פלילי לא היה במעשיו?". בנוסף לכל התמיהות הללו על התנהגות המשטרה, נעשה במהלך החקירה מעשה חמור כאשר החוקרים דרשו שחפץ ימנה לעצמו עורך דין אחר, משלהם, כזה החביב על הפרקליטות. על כך אומר עו"ד גז: "יש כאן יותר מהחלפת עורך דין, יש כאן מאמץ להובלה של עד לטעון דברים שמתאימים לחוקרים ולפרקליטים".

עדותו של חפץ אמורה הייתה להיות בבחינת שובר השוויון במשחק הפינג פונג המורכב בין התביעה להגנה, זאת כאשר נראה היה לציבור כי התביעה נכשלה עד כה להוכיח את טענותיה נגד נתניהו. ומה עם שתיקתם של כל 'שומרי הסף' למיניהם? שופטים בדימוס, יועצים משפטיים ואנשי פרקליטות בעבר לנוכח הגזל הזה של זכויות הנחקר?

עו"ד אבי חימי, יו"ר לשכת עורכי הדין הגיב גם הוא על מהלך המשפט ועל עדותו של ניר חפץ: "זו קריאה לראשי מערכת אכיפת החוק, ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליט המדינה, לפרקליטי המחוזות, למפכ"ל, לניצבים במשטרה, לשופטי ישראל ולשר המשפטים: אין עוד מקום לפטור שיטות חקירה פסולות בדברי כיבושין, חריפים ככל שיהיו. יש לנקוט צעדים. שבו על המדוכה, גבשו הנחיות חדות וברורות בנוגע לאופן ניהול חקירות הוגנות באופן שיאה למדינה דמוקרטית. תפעלו אחת ולתמיד לעקירה מן השורש של תופעות נפסדות שכאלה, כך שהצדק לא רק ייעשה – אלא גם ייראה".