הפלישתים, הרודוטוס, הרומאים ואנחנו

המאבק הוא על כל השטח. מפת ישראל (צילום: משתמש כבד, 'ויקיפדיה')
המאבק הוא על כל השטח. מפת ישראל (צילום: משתמש כבד, 'ויקיפדיה')
כל מי שקורא ל'שחרור פלשתין' לא קורא לשחרורה של עזה ואף לא לשחרורה של הגדה המערבית  הוא קורא לשחרורו של כל שטח הארץ הקרוי 'פלשתינה' ובמלים אחרות - להשמדתה של מדינת ישראל

בכתבה זו ננסה לבאר למה מתכוונים הפלשתינים ותומכיהם כאשר צועקים הם בראש חוצות     Free Palestine"" (שחררו את פלשתינה). כבר בתחילה נציין כי אין המדובר רק בגדה המערבית ואין המדובר ברצועת עזה. כן נציין, כי לא הייתה מדינה בשם 'פלשתין'. אם כך, מי היא אותה פלשתין שהפלשתינים רוצים לשחררה?

כדי לענות על שאלה זו, נרחיק תחילה לעבר הרחוק כמה אלפי שנים ולאחר סקירה היסטורית קצרה נתייחס לימינו אלה.

מוצאו של השם הוא ה'פלישתים', אותם גויי הים שהתנחלו במאה ה-12 לפני הספירה  באזור מישור החוף הדרומי באזור רצועת עזה של היום ועד אשדוד. הם נזכרים לא מעט בסיפורי התנ"ך שהידוע שבהם הוא סיפורו של שמשון. חלפו 700 שנה עד שההיסטוריון היווני הידוע הרודוטוס השתמש לראשונה במאה החמישית לפני הספירה בשם 'פלשתינה' בכינוי לארץ ישראל.

במאה השנייה לפני הספירה, היה זה הקיסר הרומאי אדריאנוס שביטל את פרובינקיית יהודה ובמקומה הקים את פרובינקיית 'סוריה הפלשתניאית' ובקיצור 'פלשתינה'. מאז, יוחד השם 'פלשתינה' לארץ ישראל, כולל בתקופה הביזנטית, לאחריו בשלטון הממלוכי ועד ימינו אלה.

המנדט הבריטי שעליו הוחלט בחבר הלאומים, כונה בעברית כ"מנדט על פלשתינה (א"י)". גבולותיו של המנדט הבריטי היו זהים כמעט לחלוטין לשטחה של מדינת ישראל (כולל השטחים שנכבשו לאחר מלחמת ששת הימים). על חשיבותם של גבולות אלה נרחיב מיד.

עתה, כאשר יש בידינו מידע מהי אותה 'פלשתינה', הגיעה העת להשיב על השאלה שהצבנו בתחילת המאמר. כדי להשיב על שאלה זו, מן הראוי לבחון מספר סעיפים באמנת אש"ף (שמה הערבי 'האמנה הלאומית הפלשתינית') שנשארה בתוקף עד היום על אף התחייבויות ערפאת לבטלה בהסכם אוסלו.

סעיף 1 לאמנה קובע, כי "פלשתין היא מולדת העם הפלשתיני, היא חלק אינטגרלי מהמולדת הערבית הגדולה והעם הפלשתיני הוא חלק מן האומה הערבית" – כלומר, 'פלשתינה' היא המולדת של העם הפלשתיני.

סעיף 2 קובע, כי "פלשתין בגבולותיה כפי שהיו בתקופת המנדט הבריטי היא יחידה טריטוריאלית אינטגראלית" – כלומר, כשמדובר על שחרור פלשתין, מדובר על כל השטח של מדינת ישראל והגדה המערבית.

סעיף 3 קובע, כי "העם הערבי הפלשתיני הוא בעל הזכות החוקית במולדתו והוא יגדיר את עצמו אחר שיסתיים שחרור מולדתו בהתאם לרצונו ואך ורק לרצונו ובחירתו" – כלומר, העם הפלשתיני הוא בלבד בעל הזכות בכל השטח.

סעיף 9 קובע, כי "המאבק המזוין הוא הדרך היחידה לשחרור פלשתין ולכן הוא אסטרטגיה ולא טקטיקה. העם הפלשתיני מאשר את החלטתו הנחושה המוחלטת והעומדת להמשיך במאבק המזוין ולהתקדם לקראת המהפכה העממית המזוינת לשחרור מולדתו ולחזור אליה. לשמור על זכותו לחיות בה חיים טבעיים ועל קיום זכותו להגדרה עצמית ולריבונות עליה" – על הנאמר כאן אין צורך בפרשנות.

המסקנה ברורה: כל מי שקורא ל'שחרור פלשתין' לא קורא לשחרורה של עזה ואף לא לשחרורה של הגדה המערבית. הוא קורא לשחרורו של כל שטח הארץ הקרוי 'פלשתינה' ובמלים אחרות – להשמדתה של מדינת ישראל. האמצעי – כפי שנכתב בסעיף 9 לאמנה – הוא על ידי "המאבק המזויין", כפי שנקבע גם בסעיף 34 לאמנת החמאס אשר לפיו השחרור של פלשתין יהיה על ידי שימוש בכוח.

עלינו להיות מודעים לקבוע באמנותיהם של שני ארגונים אלה המייצגים את העם הפלשתיני כולו בכל משא ומתן עתידי – ככל שיהיה כזה.