"הצביעו ללא הצבעה"

אילוסטרציה: pixabay
אילוסטרציה: pixabay
לקראת הבחירות הקרובות לנשיאות איראן: התעצמות הרשתות החברתיות והקושי של המשטר להתמודד מולן

ב-18 ביוני יתקיימו בחירות לנשיאות הרפובליקה האסלאמית של איראן. לבחירות אלה ניגשו כ-600 מועמדים, מתוכם 40 נשים. רק תשעה מועמדים נותרו במרוץ. בקרב הרחוב האיראני גוברת התסיסה סביב אי-שביעות רצון מהנעשה שם. המחאות באיראן, אשר הפכו בשנים האחרונות לדבר שבשגרה, הולכות ומתעצמות מיום ליום. המחאות הבולטות ביותר הן על רקע האשמות כנגד המשטר על זיוף בקלפיות, מחאות חברתיות ו'מחאת הדלק' אשר נולדה לאור הסנקציות הכלכליות שהנשיא האמריקאי הקודם השית עליהם. המדינה העשירה בעולם בנפט ביקשה להשית על אזרחיה הגבלה של 60 ליטר דלק בחודש. רבים מן הצעירים היוצאים למחות ברחובותיה של איראן נולדו לאחר המהפכה האסלאמית של 1979.

אכן, רוב המחאות התעוררו בעשור אחרון כמחאות ספורדיות ועממיות, אך הן מבטאות כאב אמתי ועמוק אותו חווים האזרחים. הצעירים ברובם מוחים נמרצות על הפניית המשאבים מחוץ לאיראן לטובת פעילויות טרור במקום שיהיו מופנים לתמיכה בתושבים. השנה האחרונה הייתה קשה לעולם בשל נגיף הקורונה, אך באיראן המצב היה חמור הרבה יותר בשל התעלמות המשטר מעוצמת הנגיף המתפשט במהירות בקרב אזרחיה, הצגת נתוני שווא אל מול העולם, חוסר במשאבים רפואיים מתקדמים והכלכלה הקורסת. התמונות והסרטונים אשר הופצו בעולם על ידי האזרחים של הקמת בתי עלמין שהוכנו לטובת נפטרי הקורונה הייתה למורת רוחו של המשטר.

הרשתות החברתיות הם כלי מדיה חשוב ופעיל מאוד באיראן. המשטר, המנסה להילחם בכך בכל כוחו, נתקל בקושי רב. גם ניסיונות המשטר להאט את קצב האינטרנט לא תמיד צולח. בשבועות האחרונים התעוררה קריאה של מתנגדי המשטר "הצביעו ללא הצבעה". הסרטונים של הוצאות להורג ותמונות הקברים בהם קבר המשטר את מתנגדיו זוכים בשבועות האחרונים לעדנה, בליווי של האשטאג "הצביעו ללא הצבעה", וכן האשטאגים נוספים "אני אפיל" ו"לא לרפובליקה האסלאמית". הקריאות דורשת מאזרחי איראן לצאת ולממש את זכותם לבחור אך לשים פתק לבן. סרטונים נוספים המופצים הם של אותם אזרחים אשר המשטר לקח מהם הכול והפכו לעניים מרודים, וגם של ארגוני נשים המעלים טענות קשות לרודנות וחוסר זכויות בסיסיות.

אנו, החיים במערב במדינות דמוקרטיות בעלות חופש ביטוי, לא תמיד מבינים עד הסוף את ההשפעות, אך אירועים אלה לצד האשטאגים הם צוהר קטן לרחוב ולחברה האיראנית, אשר אינם מסכימים לנעשה במדינתם השמרנית והדתית אשר חוקי האסלאם הם נר לרגליה. קריאת התיגר מצד צעירים בני 40-20 היא תחילת סדק במשטר ואת תוצאותיה והשפעת הרשתות החברתיות על דעת הציבור באיראן נוכל לראות אולי רק לאחר הבחירות.

גם ניסיון החזרה של מחמוד אחמדינג'אד לכס הנשיאות לא צלח לאחר שנפסל על ידי המועצה הגבוהה, אך אחמדינג'אד לא אמר נואש והחל לטעון "כי יש ברשותו מידע על כנופיות מושחתות השולטות ביד רמה בנעשה שם". ברור לכל כי דברים אלה הם 'פצצת זמן', בפרט מצד אדם שכבר כיהן בתפקיד זה. במידה ובסופו של דבר המועצה הגבוהה תחליט לאשר את מועמדותו מחדש, הרי לנו כי יש בקרב משטר האייתולות מושחתים המפחדים להיחשף. דברים אלה לא נופלים על אוזניים ערלות ומעוררים דילמות של ממש בקרב ציבור הבוחרים.