מאת: שמעון צוריאלי
חלפו יותר משבועיים מאז יום הבחירות. ממשלה אין עדיין אבל התוצאות מהדהדות. מחד, יש לימין רוב בקרב חברי הכנסת. מאידך, למתנגדי נתניהו רוב, שכן חלקם באים מן האגף הימני.
התוצאה היא כישלון ברור לנתניהו. זו מערכת בחירות רביעית ברציפות שהוא לא מצליח לגייס רוב לממשלה בראשותו. כעת אנו ניצבים בפני השאלה: האם יוסקו המסקנות הנכונות ותקום ממשלה לישראל בלי בנימין נתניהו או שכשם שגרר את המדינה לארבע מערכות בחירות בתוך שנתיים, יגרור אותנו ראש הממשלה למערכת בחירות חמישית?
ניתן על נקלה להקים ממשלת ימין עם הליכוד, החרדים, ימינה, בנט, ליברמן וסער. כל זאת אם יתעשת הליכוד ויגיד לנתניהו "תודה אבל אתך זה לא הולך. צריך לנסות מישהו אחר".
כיוון שהניסיון מראה שזהו תרחיש שלא יתקיים בליכוד, נותרה האפשרות להקים ממשלת ימין מרכז ושמאל בהישענות על הערבים.
מעניין, שאותם כתבי חצר שמלבינים את ניסיון הליכוד ליצור חבירה עם רע"מ, הם אלה שיוצאים בשצף קצף כנגד חבירה של המחנה הנגדי לערבים. משמע, הערבים הם בסדר אם הימין נשען עליהם ומוקצים מעבר לגדר אם המחנה הנגדי יחבור אליהם.
כיוון שיש קונצנזוס שבחירות חמישיות רעות לישראל, יש לקוות שבנט וסער יסכימו להישען על הימנעות הערבים ויחברו לממשלה של המחנה הנגדי לנתניהו. ממשלה כזו צריכה להתרכז בכלכלה ובהבראת המשק, בפיוס לאומי ובחיזוק הדמוקרטיה במדינה.
אלו שהספידו את השמאל ואת מפלגת העבודה זכו להפתעה. אם ישכילו מפלגות השמאל להצטרף לממשלה שאלה יהיו דגליה, אם יעמדו על העקרונות שחרטו מייסדי המדינה ושלאורם הנהיגו את מדינת ישראל בשנים ההרואיות של הקמת המדינה, יש סיכוי ותקווה שנשוב ונראה עקרונות של שוויון והקטנת פערים בחברה, לצד שילוב האזרחים הערבים בכל הרבדים בארץ.
אני יודע שיש מי שטוען שהקמת ממשלה כזו הינה חלום באספמיה. ייתכן שהמחיר יהיה ממשלה ברוטציה, כאשר בנט מכהן ראשון כראש ממשלה. זהו מחיר כבד אבל ראוי, אם יקבלו עליהם כל השותפים את טובת המדינה ומניעת בחירות חמישיות. ישנם כמובן עוד תרחישים להקמת ממשלה של מתנגדי נתניהו ולעניות דעתי הסיכויים גדולים לכך מאשר לתפירת ממשלה בראשות נתניהו עם בנט ובן גביר מצד אחד ורע"מ מצד שני.
אני מבקש לנצל במה זו ולחלוק על עמיתי מוטי ליפמן שכותב מדי שבוע טור בעיתון זה ומביע דעה אישית בכישרון כתיבה וברהיטות שיש להתקנא בה. ליפמן כתב לאחרונה על המחאה מול הבית בבלפור.
היות והוא שולל את המחאה ואת עיקריה העדיף מר ליפמן שלא להתווכח האם ראוי שנאשם בשלושה כתבי אישום יעמוד בראש הממשלה, שזוהי תמצית המחאה. במקום זאת נטפל ליפמן לתופעה שולית של מיצגים סקסיסטיים לא ראויים. הטלוויזיה התמקדה בשוליים הלא ראויים ותומכי נתניהו עטו על התמונות כמוצאי שלל רב.
מוטי ידידי מכיר אישית אנשים הגונים שנטלו חלק במחאה והזדהו עם עמדת הרוב שהגיע להפגנות מתוך דחף פנימי ואמונה עמוקה בצדקת הדרך, עובדה שעם הזמן נעלמו להם הטרמפיסטים עם המיצגים הלא ראויים ואילו ההפגנות בגשרים בכל רחבי הארץ ובבלפור נמשכו עד ליום הבחירות. חרה לי הניסיון להדביק תווית של אנשים הזויים ופרוורטים לצעירים, מבוגרים, גברים ונשים שבלהט טענו שאין מצב שנאשם בפלילים ימשיך בתפקידו.
לא סתם הליכוד טורח להוריד את הנושא המשפטי מסדר היום. לא סתם הנושא של ערכי הדמוקרטיה נעלם מהשיח של הימין. על אובדן דרך וערכים אלו אני מצר.
