התעשרתי בעשרים שקלים

צילום אילוסטרציה: pasja1000
צילום אילוסטרציה: pasja1000
על הפנסיות ועל הקשישים המכונים 'גיל הזהב', שמוסיפים להיות אהבלים * זה מה שחושבים עלינו כולם – מהילדים בגן ועד לשרי הממשלה...

אני פונה אליכם בבקשת קבלת עצה כלכלית נבונה: בשבוע שעבר התבשרתי על ידי הנהלת קרן הפנסיה הוותיקה שבה אני חבר על קבלת תוספת יוקר בשיעור של 20 שקלים (אם מעגלים כלפי מעלה…).

יש לציין, כי ההודעה המרעישה התקבלה אצלי במלים המקובלות, "אנו שמחים לבשר…". עם קבלת תלוש הפנסיה ביד, שהביא את הבשורה הטובה, מיהרתי לגשת למכשיר הטלפון כדי להתייעץ עם ידידיי הטובים ובעיקר אנשי הכלכלה המוכשרים שביניהם, כדי לבחון אפיקי השקעה כדאיים: פשוט לא ידעתי מה לעשות עם תוספת הכסף שנפלה עליי לפתע…

בקרן הוותיקה הסבירו לפנסיונרים הוותיקים את המקור לעושר החדש שנפל בחלקם: תוספת היוקר. לא התעצלתי. נכנסתי לאתר של קרן הפנסיה ובעזרת עובדת הקרן – סבלנית ומאירת פנים – הודרכתי כיצד להיכנס לתיק האישי בקרן. נכנסתי וחיפשתי תלוש משכורת משנים עברו. עיני נפלה על חודש מרס 2013, כלומר תשע שנים אחורה. התלוש הצביע על סכום מסוים (תירגעו, פחות מ-8,000 שקלים) ואילו בתלוש החדש שקיבלתי, 'תלוש הבשורה', בעזרת התוספת, בסכום כאמור של 20 שקלים שקיבלתי, התקרבתי קמעא לעבר 8,000 השקלים המיוחלים.

בעודי שמח ומהרהר במציאת דרכים לניצול התוספת הכספית, נפלה עיני על רשימה קצרה שפרסם ידידי הטוב גד ליאור במדור הכלכלי של 'ידיעות אחרונות' בהאי לישנא (ביטוי בו הרבה להשתמש ראש הממשלה המנוח מנחם בגין):

"הממונה על השכר והסכמי עבודה פרסם היום (ד', כך במקור) את דו"ח הוצאות השכר במערכת הביטחון לשנת 2020, שהראה הוצאות אסטרונומיות על משכורות, פנסיות תקציביות ואף הצביע על פערים בין גברים ונשים. על פי הפרסומים, הפנסיה התקציבית של קציני צה"ל עלתה פי 5.3 בהשוואה לזו של עובדי המדינה".

הכתב והפרשן הכלכלי של ידיעות אחרונות ו ynet-הביא פרטים נוספים על הידיעה: "הדו"ח מבשר דברים לא נחמדים במיוחד, כאילו שהצבא נמצא במדינה אחרת, שם משלמים לפי מה שמתחשק. הגופים החשאיים יוצאים לפנסיה עם 22 אלף שקלים. זה לא רק בצבא, גם במשטרה. יש פה חוסר פרופורציה, זה פשוט לא הגיוני". התוספת השנתית שאושרה בקריאה ראשונה, נאמדת במיליארד וחצי שקלים לפנסיה הצה"לית.

אם אתרגם את התוספת שקיבלתי בפנסיה האחרונה, באחוזים, ניווכח לדעת שמדובר בתוספת רבע האחוז בתשע השנים האחרונות.

אבהיר מיד: אין צרה עיני חלילה בפנסיונרים של צה"ל והמשטרה. גם בני משפחתי הענפה ייהנו ממנה. הם עבדו קשה. לא פעם גם סיכנו חייהם כדי שאנו נמשיך בחיינו הרגילים. אבל, רבאק, היכן כל אלה המציגים עצמם יום ולילה כ'לוחמי השוויון החברתי'? היכן השרה היקרה והמסורה של המשרד לשוויון חברתי? נכון, לא הכול תלוי בה. אבל באמת הגיע הזמן שמישהו במדינה זו ייתן דעתו גם על הפנסיונרים, שכל חטאם מסתכם בכך שהם לא שייכים לפנסיה התקציבית.

אסור גם לשכוח, שרבים מאוד מאותם מאות אלפי הפנסיונרים שנותרו מאחור, תרמו למדינה שנים רבות של מילואים והשתתפו במלחמות ישראל הקשות מנשוא. גם להם מגיע לחיות בכבוד ולא להמתין שנים רבות לתוספת המבישה.

ומה יש לי לומר לפנסיונרים עצמם, שזכו בתואר הנכסף 'גיל הזהב?' אסתפק במילים שהטיח פעוט כבן חמש בידידי למועדון השחייה. "אתמול בבוקר", סיפר החבר, "התעוררתי בשעה היעודה כדי ללכת לבריכה בנווה אילן. עשיתי דרכי לנקודת החשמל בה היה תקוע הנייד שלי  לטעינה. המסך היה שחור. מת. ניסיתי להחיותו. כאשר הדבר לא עלה בידי פניתי לעזרת ילדיי. שמעתי מפיהם הסברים ושום דבר לא עזר. בלית ברירה פניתי לנכדים…".

"והם עזרו לך?", קטעתי את דבריו.

"לא. חכה…", תיקן אותי החבר, "הם דיברו והסבירו במהירות הסילון. כמובן שלא הבנתי כלום ומסך הנייד שלי הוסיף להיות באפלה. החלטתי לנסות מזלי מחוץ לבית. אולי אמצא שם מישהו שיעזור לי. המדרכה הייתה שוממה. מאחד הבתים יצא פעוט כבן חמש ועל גבו נשא תיק קטן בדרכו לגן. אמרתי לעצמי: מה כבר יכול להיות? אשאל את פי הילד הקטן. לבקשתו מסרתי לבן החמש את הנייד. לאחר לחיצות מהירות על כמה מהכפתורים, הניף הילד את הנייד לעברי ואמר 'קח'".

"הייתי בטוח" צחק ידידי, "שהפעוט לא עמד במשימה שהצבתי בפניו. הבטתי במכשיר ונדהמתי. הוא פעל כתמול שלשום. מיהרתי להודות לו במלים חמות 'אתה ילד חכם'. הילד, מבלי למצמץ, השיב לי 'ואתה אהבל גדול'…".

אני בטוח שלא רק הפעוט בן החמש חושב עלינו הקשישים כך, אלא גם כל ממשלות ישראל בעשורים האחרונים. אחרת, איך תסבירו את השתיקה הממושכת שלנו?