"והצדיקים אין בונים להם נפש"

קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון (צילום: איתי פרץ, 'ויקיפדיה)
קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון (צילום: איתי פרץ, 'ויקיפדיה)
חסד עשה עמנו האל, שהעלים את מקום קבורתו של משה * שאילמלא כן, היה הופך המקום לאתר עליה לרגל

בימי נעורי ובמרוצת שנות עלומי באתי פעמים הרבה לפקוד את קברו של רבי שמעון בר-יוחאי. אני אהבתי את מתחם ציון קברו, שהיה מתחם ללא מחיצות וללא הפרדה, והכל היו מהלכים בו בניחותא וביראת קודש. פקדתי את המקום בימות החולין ולא בל"ג בעומר ובימים הסמוכים לו. בקשתי להרחיק עצמי מהמולת הרבים ומן הדוחק.

אהבתי את המקום ואת סביבתו הירוקה והשלווה. אהבתי את הר מירון, את נחל עמוד המשתפל ממנו בואכה ים הכנרת, ואת ציון קברו של הרשב"י שמנין הבאים אליו היה מועט באותן שנים רחוקות.

מזה עשרות בשנים שאני מדיר רגלי מן המקום הזה, אם בשל הגדרות שהוצבו בו, חציית הקבר לשניים, והמולת הרבים. ואם בשל הכתוב בתורה והמתבאר במשנתו של הרמב"ם…

בספר דברים י"ח נאמר: "כי אתה בא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך, לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם… מעונן ומנחש ומכשף… ודורש אל המתים".

ועתה שאני בא אל עולמו של "הנשר הגדול" שעליו נאמר כי "ממשה עד משה לא קם איש כמשה"  הריני מקווה ומבקש שלא תדינוני באפכם לכף חובה, ולא תהו מטילים בי אבני בליסטראות, ולא תלחשו לעברי בקצפכם: "ספרי מינין נושרים מחיקו" של האיש הזה, שכן לא את שלי אניח לפניכם, אלא את משנתו ודבריו של הרמב"ם המבאר ומשלים את שנכתב ונאמר ונאסר בתורה. אני מקווה שאילן גבוה זה אשר בצלו הריני מבקש לחסות יהא לי למגן ולסיתרה.

בתלמוד במסכת שקלים נאמר: "רבן שמעון בן גמליאל אומר אין עושין נפשות (מצבות) לצדיקים, דבריהם הם זכרונם". על סמך זאת פוסק הרמב"ם: "והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהן – דבריהם הם זכרונם. ולא יפנה אדם לבקר הקברות". על פי משנה פסוקה זו אנו למדים שהרמב"ם מבקש ללמדנו שהעיסוק בחיים הוא העיקר, וזה יכול שיבוא בחיבור לתורתם ולמעשיהם של הצדיקים, ולא לקברותיהם.

קביעה קטגורית זו מתכתבת להפליא עם הפסוק: "ולא ידע איש את מקום קבורתו עד היום הזה". הכתוב בספר דברים ל"ד פסוק ו' מתייחס למקום קבורתו של משה רבנו.

על עובדה זו רשאים אנו לברך ולומר כי חסד עשה עמנו האל, שהעלים את מקום קבורתו של משה שאילמלא כן, היה הופך המקום לאתר עליה לרגל כמנהג האנשים הללו שאמונתם האלילית מקדשת את הקברים. דוגמא מובהקת לכך נמצאת בארץ מצרים המשובצת באלפי קברים רבי עוצמה, הארץ שממנה הוציא משה את עמו אל חרותו, אל דת אחרת ואל מנהגים אחרים.

הגם שאני מקדש את משנתו של הרמב"ם לא אכחד, ולא אצניע כי יש החולקים עליו בענין העליה לקברים. בספר הזוהר (שעל-פי החוקרים נכתב במאה השלוש עשרה על-ידי ר' משה די ליאון) בספרי קבלה, וכן בדברי רבנים יש עידוד לפקוד קברי צדיקים.

למול אלה אזכיר את עמדת הרב קאפח בפירושו על הרמב"ם שכותב: "הסברים אלו דחוקים הם, והרמב"ם סובר שאין ללכת לבקר קברים, כולל קברי צדיקים". ועוד להזכיר כי על-פי ההלכה בית הקברות הוא מקום טומאה, ולכן אסור להכניס לשם תשמישי קדושה, ואסור להתפלל במקום טומאה.

מנהג העליה וההשתטחות על קברי צדיקים צובר תאוצה בארץ. מאות אלפים עושים זאת ביראת קודש, ומתוך אמונה תמימה. לא די בכך שאנו מנועים מלחלוק על אלה שהרי איש באמונתו יחיה.

לעומתם – האנשים הראוים לגינוי הם אלה שהפכו את פולחן הקברים לתעשיה להדפסת כספים ולמסחטה שדרכה הם ממלאים את כיסיהם ואת חשבונות הבנק שלהם, על חשבון העניים, מוכי הגורל והענווים שבקרבנו. זו תעשיה שמגלגלת מאות מליוני שקלים על-ידי באבות למיניהם, עמותות קש, גופים עלומים ורודפי בצע בשם הדת והאמונה.

ועוד ראוים לגינוי אלה המהלכים בנתיבי הארץ וקובעים "ציון קברים" למאות תנאים, אמוראים ואחרים שאת מקום קבורתם איש אינו יודע באמת. זיקה לארץ ישראל לא קונים במרמה ובאחיזת עיניים. זיקתנו לארץ חמדת אבות גדולה ועמוקה הרבה יותר מהעמדת שלטים שקריים – ציון קברים שלא היו ולא נבראו. הדת היהודית והאמונה של עמנו הן צרופות ורוחניות להפליא, את ערכן ואבני היסוד שלהן נוכל למצוא בדברי הנביאים.

ברכות מעומקא דליבא לעולים לקבר הרשב"י, שזכותו תגן עליכם.