ועידת האקלים

צילום אילוסטרציה: Julius Silver, Pixabay
צילום אילוסטרציה: Julius Silver, Pixabay
'פוף' אחד של הר געש יכול להחריב את כל תכניות האקלים בעולם * מה המקור האמתי של המשבר העולמי?

יותר ממאה ממנהיגי העולם ארזו את מזוודותיהם וטסו לוועידת האקלים ה-26 של האו"ם בגלזגו שבסקוטלנד. גם משלחת מנופחת של מעל 120 משתתפים יצאה מישראל. כולם יחד מתכנסים במטרה למצוא פתרונות למשבר האקלים ולהתחממות הגלובלית.

בעיניי, כל הצהרה שתצא מוועידה זו תהיה יומרנית וחסרת תועלת. למה? כי גם אם ניישם את כל ההחלטות שיתקבלו בוועידה כדי להפחית את פליטת גזי החממה, די בהתפרצות של הר געש אחד כדי לשבש את כל התוכניות היפות.

ביוני 1991 התפרץ הר הגעש פינטובו בפיליפינים. התפרצות 'הקיטור הלוהט' גרמה במשך שנתיים לירידה בטמפרטורות בעולם, מה שגרם לחורף הכי גשום בישראל של אותו עשור. כך, הלכה למעשה, פועל 'אפקט הפרפר' בעולם המקושר של ימינו: התפרצות הר געש בפיליפינים מורידה גשם בתל אביב.

הטבע חזק יותר מההצהרות ומהתוכניות היפות שלנו. כעת התחושה היא שלמרות שאנחנו בפיגור משמעותי, אנחנו עדיין שולטים במצב. אבל עוד התפרצות הר געש, עוד שיטפונות, עוד שריפות ורעידות אדמה – והמין האנושי יבין שכדור הארץ יוצא הפעם מאיזון והנזק גדול הרבה יותר מאשר בשנים עברו. אולי אז נפנים שהפתרון לבעיה לא יהיה בכך שנפסיק להשתמש בכל הדלקים המזיקים.

משבר האקלים הוא חלק ממשבר כולל של הטבע. מקורו הוא האדם. לא מעשיו של האדם, אלא יחסו אל העולם. אנחנו חיים במערכת אחת שנקראת 'טבע', מערכת שכל חלקיה מקיימים יחסי גומלין ביניהם ואינם יכולים להתקיים האחד בלא האחר. מערכת שכל חלקיה מקושרים זה לזה ומשפיעים זה על זה.

חכמת הקבלה מחלקת את המערכת האחת לארבע רמות: דומם, צומח, חי ומדבר, כאשר האחרונה שבהן היא האדם. אם היינו מציירים פירמידה, אז הדומם – החלק העצום ביקום – נמצא בשכבה התחתונה. עליו מונחת שכבה קטנה יותר של צומח, עליה מונחת שכבה קטנה יותר של בעלי החיים ועליה שכבה דקה ואחרונה של המין האנושי. הדובדבן.

המין האנושי הוא החלק האקטיבי במערכת. הוא היחיד בעל יכולת ההשפעה והבחירה הגדולה שבטבע והוא למעשה פועל אחרת מיתר החלקים והמשפיע על כולם. בעוד הדומם, הצומח והחי פועלים בהרמוניה מלאה ביניהם, האדם מרגיש עצמאי, נפרד ומורם מהטבע. האגו שפועל בו מעורר בו דחפים ורצונות שמפתחים בו אשליה שהוא יזכה בקרוב לתענוגים לתועלת עצמו. אבל בפועל, האינדיבידואליזם מנתק את האדם מהרגשת הזולת וכשאנחנו כבר לא מרגישים כחברה אנושית אחת, אנחנו מתנתקים מהרגשת הטבע האחד.

היחסים בינינו, שליליים או חיוביים, הם הגורמים לחוסר איזון או לאיזון. אם אנחנו משתדלים להתקשר יפה בינינו, מרגישים כמשפחה אחת, כגוף אחד, כאנושות אחת – כוח החיבור בינינו מתממשק למערכת הטבע כולה, מתאחה כמו איבר אל הגוף וכתוצאה מכך אנחנו מקרינים כוח חיובי אל כללות הטבע, פועלים לטובה ומרגיעים את השכבות התחתונות בפירמידה.

צר לי לומר, אבל נכון לעכשיו נראה כי רק מלחמת עולם יכולה לזעזע אזרחים ומדינות להבין שאנחנו רחוקים מאוד מהתכלית שלנו: להיות אחד עם הטבע. מלחמת עולם היא מעין אתחול למערכת כולה, הסתכלות ביקורתית מחודשת על מצב האנושות ופניה לאן. אני חלילה לא מייחל לאירוע הרסני כזה, אבל אם לא נפעל לטובת הטבע, אסונות הטבע יגברו והמערכת עצמה תוביל אותנו לצרה צרורה.