חברים נעלמים

צילום אילוסטרציה: Pexels, Pixabay
צילום אילוסטרציה: Pexels, Pixabay
שינוי מקום עבודה משנה לעיתים גם את מעגל החברים * יכול להיות שבמהלך החיים רואים באופן שונה חברות שלנו עם אדם מאשר הוא רואה את החברות שלנו

מעטפת שלמה של חברים טובים חשובה ביותר לאדם, לנפש שלו, לתמיכה היום יומית, לשיחה טובה, לטיול משותף ולרגעים שמחים.

במהלך החיים אנחנו צוברים חברים – החל מבית הספר, דרך הצבא, בלימודים אקדמיים, במסגרות עבודה ובמקום המגורים שלנו.

ישנם חברים טובים שאיתם יוצאים לטייל בארץ ובעולם, ישנם חברים שאותם פוגשים באירועים, ישנם חברים לבילויים משותפים, חברים שונים מדברים אחרים. לא תמיד חברים שנעים לנו לצאת איתם למסעדה יהיה כדאי לנו ולהם לטוס יחד לטיול בעולם.

היום, במבט לאחור על חיי, אני מנסה להבין מי נשאר אתי יחד לאורך מסע החיים ומה מבדל את החבר הספציפי הזה שנשאר מאלה שעזבו במהלך הדרך. חברות בין בני אדם דורשת השקעה, ממש כמו בזוגיות. חברות אמת אינה יכולה להמשיך ולהתקיים ללא תחזוקה שלה.

לעיתים בחיים ישנם גם סיפורים עצובים על חברים טובים אשר נעלמו כתוצאה מכוח עליון, מחלה, תאונת דרכים, התאבדות, אך נדמה לי כי הכואב מכל זה חבר שנעלם ללא סיבה מובנת, חבר שצעד אתך לאורך שנים, עברנו יחד הצלחות וכישלונות, היינו שותפי סוד. לפתע שינוי במסגרת העבודה והחבר נעלם.

האם לחברות בין בני אדם יש שוני גם מגדרית? האם נשים חברות נוהגות אחרת מחברים גברים? שאלה מרתקת למחקר או שאולי חברות היא נושא אנושי ללא מגדר.

מהם הגורמים שמחברים בין בני אדם? מדוע הופך אדם אחד להיות חבר ואדם אחר לא מתחבר אלינו? האם נסיבות החיים יוצרות את הקשרים בין בני אדם?

ישנה תפיסה שטוענת כי חברי אמת ניתן בקושי לספור על יד אחת. מיהו חבר אמת?

מגדרית, כגבר, אני מוצא לנכון לומר, כי האגו הגברי מונע מאתנו לפתח מערכות יחסים חברתיות עמוקות. הרצון של גברים לשתף ולהתייעץ קיים, אך האגו הגברי מונע לבצע את החיבורים הנדרשים. אני יודע, אני מבין, אני מסתדר – כל גבר מכיר את הקול הזה.

ישנם חברים שנעלמו. האם נדרש לנסות ולהחזיר את הקשר? לוותר מתוך תפיסה שאומרת כי מי שהלך אינו רוצה להישאר אתנו? עד כמה נלחמים על קשר שנעלם?

התחושה הנוראית של קשר טוב שהסתיים, תמיד מלווה אותנו כבני אדם. חוסר ההבנה והעלבון תמיד קיימים. הרצון להישאר עטוף עם כל החברים הוא אופטי, אך לא מציאותי.

בסיפור חיי חוויתי פרידה מחבר יקר. עבורי היה אותו חבר משמעותי ביותר. פרידה כזו דומה בהחלט לפרידה בין בני זוג. פרידה כואבת זקוקה לאנרגיה רבה. לא תמיד אנחנו מוצאים את התשובות לכל השאלות, בעיקר לשאלה "למה?". הרצון לתשובה הולמת לא תמיד קיימת.

שוחחתי עם ירון, חבר אחר, על הסיטואציה של הפרידה מהחבר היקר שלי. התשובה שלה זכיתי הצליחה לערער אותי. ״אולי לא באמת הייתם חברים. אולי רק היו כאן אינטרסים משותפים לאותו פרק זמן בחיים שלכם? תנסה לחשוב על זה כך".

יכול להיות שבמהלך החיים רואים באופן שונה חברות שלנו עם אדם מאשר הוא רואה את החברות שלנו. האם בחברויות בין בני אדם ישנן נקודות מבט שונות?

לא ניתן להגדיר כללים בין חברים. זו אינה מערכת כמו זוגיות או נישואין שבהן ישנם כללים ברורים. בחברות נוצרים היחסים בתהליך. לאט לאט אנו בונים את היחסים עם החברים שלנו. אולי צריך לדבר ולהבהיר מה חשוב לנו. אולי צריך לשתף עם הצד השני לגבי ציפיותיי מחברות זו.

הניסיון להחזיר את החבר היקר שנעלם לא צלחו. גם תשובה הולמת להיעלמותו לא נמצאה. נשארתי עם זיכרונות נפלאים ועם אכזבה גדולה.