חג שריחו שדה

פגישתם של רות ובעז בשדה (ציור: יוליוס שנור פון-קארולספלד, הגלריה הלאומית בלונדון, ויקיפדיה)
פגישתם של רות ובעז בשדה (ציור: יוליוס שנור פון-קארולספלד, הגלריה הלאומית בלונדון, ויקיפדיה)
חג שבועות לפתחנו * שמות הרבה יש לו לחג זה: שבועות, חג הקציר, חג הביכורים, חג המים, חג מתן תורה, עצרת ויום הקהל

אני אוהב את "חג הקציר" וה"ביכורים" כי ריחות שדה נודפים מהם. ריחות הבאים משדות בית לחם, ריח שבולים נופלות אותן מלקטת רות להחיות נפשה ונפש נעמי חמותה. ריח גורן השעורים של בועז שמהול בריח הבשמים שהזליפה רות על גופה ("ורחצת וסכת ושמת שמלתך עליך") טרם לכתה לשכב למרגלות בועז הלן בגורן, בעודו מונה את כוכבי השחק התלויים בכחול העמוק שמעל ראשו.

מגילת רות שאותה קוראים בחג השבועות מתרחשת בימי קציר חטים וזו הסיבה שהיא נקראת בו. אני אוהב את המגילה שגבוריה הם אספקלריה והד בת קולם של בני ישראל עובדי האדמה התמימים והחסונים של ימי ראשית ההתנחלות בארץ כנען ובמהלך הדורות הבאים.

אני אוהב את "חג הקציר" וה"ביכורים" כי ריחות שדה נודפים מהם. ריחות מכרמי בית אבי. ריחות אלה מכניפים אותי, ואני נישא על כנפי הרוח אל סונדור הכפר שבו נולדתי, כפר ששדות, בוסתנים וכרמים עיטרוהו מכל עבר. נועה נולדה בין דשא לאבן, אני נולדתי בין שדות וכרמים.

הורי וכל בני משפחתי התפרנסו מעבודת האדמה, כמו גם כל בני הכפר סונדור.

יצחק בן-צבי, לימים נשיא המדינה, ביקר בסונדור ולן בביתה של משפחת מרדכי. היה זה לפני הקמת מדינת ישראל. בספרו "נדחי ישראל" הוא מספר בהתפעמות על ביקורו זה שבו הוא מצא יהודים שפרנסתם על עבודת האדמה, ולא על עסקי אוויר.

חג הקציר הוא חגם של עובדי האדמה, חגם של אלה הזורעים בדמעה וקוצרים ברינה, הוא חגם של הפלחים היהודים מסונדור.

אני אוהב את "חג הקציר" וה"ביכורים" כי זהו חגם של הגיבורים גואלי האדמה וכובשי השממה בארץ ישראל המתחדשת.

כחבר המועצה לתרבות ואמנות וחבר במדור הפסטיבלים במשרד התרבות זכיתי להגיע לטכסי הביכורים בהתיישבות העובדת: בכפרים, במושבים ובקיבוצים. ראיתי שם את פניה היפות של ארץ ישראל העובדת, את האנשים הללו שפניהם שחומות, שפניהם מוארות. ראיתי את תוצרתם החקלאית ולבי עלץ. ראיתי את אלה וזכרתי את מילות שירו של שלונסקי שנכתבו עבורם ולכבודם: "הלבישיני אמא כשרה כתונת פסים לתפארת ועם שחרית הוביליני אלי עמל". הם והחג מערים אל תוכי רוח טובה.

ועוד את זאת להזכיר לתפארת החג, מצוותו היחידה היא לשבות ממלאכה ולא עוד! וקורבנו במקדש "שתי הלחם" מן החיטה החדשה, ואין בו קרבנות דמים. כאמור זהו חג של עובדי אדמה.