חוויה מהשטח

קבוצת התושבים שיצאה להתנדב (צילום: יגאל מור)
קבוצת התושבים שיצאה להתנדב (צילום: יגאל מור)
13 אזרחים ותיקים ממבשרת והסביבה יצאו להתנדב למען חקלאי ישראל בעוטף עזה * על נחישות של תושבים שרק רצו לעשות טוב למען עם ישראל, למרות הטילים ומזג האוויר הסוער

יצאנו השכם בבוקר לעוד התנדבות בקטיף, הפעם במושב עמיעוז בעוטף הדרומי, כשלושה ק״מ בקו אווירי מגבול הרצועה, לא רחוק מרפיח.

כדי להגיע לשם, נסענו 13 אנשים בשלושה רכבים למעלה משעתיים ו- 140 ק״מ. ליד צאלים פנינו מערבה ומיד נעצרנו במחסום צבאי. חיילת בלונדינית וחביבה שאלה למחוז חפצנו והעבירה לנו תדרוך תמציתי על האזור שאליו שמים אנו את פעמינו: ״אתם נכנסים לאזור חקלאי ברובו שמוגדר כשטחים פתוחים. זה אומר שאין זמן התרעה. מרגע שהטיל משוגר ועד שהוא נוחת חולפות 10 שניות. אין התרעה כי אין כאן אזעקות…".

שתקנו, מה נגיד? המשכנו בנחישות מערבה לכיוון רצועת עזה, נוסעים על כביש צר המאפשר מעבר לרכב אחד בלבד, סביבנו ישימון מדברי מרוצף בחממות חקלאיות אינסופיות.

השמיים, מעוננים מאז שיצאנו מהר אדר, הלכו והתקדרו ועד מהרה החלו להמטיר עלינו גשם סוחף שנמשך כעשרים דקות ופסק. שני צדי הכביש הצר הפכו לתעלות השקיה רדודות, עקב הקרקע באזור שמסרבת לקבל לתוכה את המים. בהגיענו לשער הכניסה הצהוב של מושב עמיעוז, כבר היה הכביש מוצף גם הוא, כשרכבינו מתיזים סילוני מים לכל עבר.

עוד כשלושה ק״מ לפנינו עד חממת המלפפונים והפלפלים שבה אמורים אנו להעביר בעבודה את השעות הקרובות ואנו ממשיכים לנסוע בהיסוס מה בהתאם למיקום שנשלח לנו.

וכמו נבואה שמגשימה את עצמה (זוכרים את אזהרת החיילת?), החלה סדרת מופעים של טילי 'כיפת ברזל' ששוגרו לעבר מטחי רקטות שאיימו עלינו. בשמיים האפורים, מעט ממערב, הופיעו שתי פטריות שחורות – סימני היירוטים המוצלחים שמנעו מטילי החמאס להתפוצץ עלינו רחמנא לצלן.

הכביש הצר פונה בחדות ימינה, אחר כך שמאלה ומיד שוב  שמאלה, חוצה את כביש 232 של העוטף. החממה כבר מתקרבת  אלינו. לפנינו עכשיו דרך עפר ועוד כמה רכבים של מתנדבים כמונו. מאות מטרים אחרונים של הדרך המוצפת והגענו.

מפתח החממה הענקית שמימין מגיחים החקלאי ועוד קבוצת שוטרים מתחנת כרמיאל, גם הם מתנדבים שיצאו מתחנתם בארבע לפנות בוקר כדי לעזור שם.

החקלאי מעמיעוז, כבן 45, לראשו כיפה גדולה ושחורה, מקבל אותנו בחיוך עגום, אך מסביר כי בשל הגשם שירד הוא נאלץ להפסיק את העבודה בחממה שלו לאלתר. החממה בוצית ומוצפת כולה וניתן יהיה לחזור ולעבוד במקום רק בחלוף יומיים, לאחר שתספוג האדמה לקרבה את מי הגשם הסוחף שירד. השוטרים המאוכזבים מכרמיאל סיפרו לנו שהספיקו למלא בסך הכול שני ארגזים עד שהגשם השיגם…

השוטרים התפזרו ואנו אחריהם, לא לפני שאיתן צלצל לארז טרבלסי ממושב תלמים, אצלו קטפנו ברינה לימונים ותפוזים לפני שבועיים. ארז שמח מאוד. התנפלנו בשמחה על האלטרנטיבה שהציע (קטיף קלמנטינות) ובחלוף שעה ועשרים דקות (ועוד כשמונים ק״מ), הגענו למטע הקלמנטינות שלו ואיך שהוא השלמנו חלקית את מנת יומנו…