חוכמת חדר הניתוח

אילוסטרציה: pixabay
אילוסטרציה: pixabay
כולנו בדיעבד יודעים מה היה צריך לעשות * מדוע מחכים אנחנו מחכים למשבר ולצנתור כדי להבין שאורח חיינו מהווה סכנה גדולה עבורנו? * האם באמת אירוע רפואי קיצוני הוא הדבר אשר יעצור אותנו ויגרום לנו לשנות את סגנון החיים שלנו?

ל' הוא גבר מרשים, בן 56 ובעל משרד יזמות ותיווך בנדל״ן בירושלים. היכרות של שלושה עשורים לימדה אותי שמדובר בגבר מסור לעבודתו ואדם בעל שאיפות מקצועיות כלכליות לקידום המקצוע שלו בתחום הנדל״ן. מה שהחל בתיווך דירה קטנה של שני חדרים באזור שוק מחנה יהודה, הפך במהלך השנים למשרד משגשג בתחום הנדל״ן עם סוכני משנה, יזמות בתחום, איתור נכסים ומגרשים בעלי כדאיות כלכלית. ל' בהחלט הצליח בתחום מבחינה כלכלית.

ל', בעל השאיפות האין סופיות, למד את התחום בכל מכללה ובכל מקום אפשרי. הרצון לדעת ולהכיר את תחום הנדל״ן היה עבורו יעד חשוב ביותר להשגה. עד כאן בהחלט ראוי להערכה רבה על הדרך להשגת היעדים – התקדמות מקצועית וכלכלית.

לדאבוני, את הטור הזה אני כותב מבית החולים. ל' הגיע לבית החולים 'הדסה עין כרם' לפני יומיים. לחץ בחזה בשעות הצהריים לא הפריע לו להמשיך ולנהל עוד פגישת עסקים. כמי שמסרב להקשיב לסימני הגוף לעצור, המשיך ל' בקצב החיים שלו. רק בשעות הערב המאוחרות, בביתו, כאשר הלחץ והכאב לא פסקו, הסכים ל' להקשיב לבת זוגו לגשת לחדר מיון להיבדק. הרופאים זיהו מיד שני עורקים סתומים בחלקם, דבר הדורש התערבות כירורגית מיידית – צנתור לפתיחת עורקים.

ל' שוכב כעת במיטה בבית החולים, לובש פיג'מה עם לוגו של בית החולים. נראה כל כך אחר מל' עם בגדי המותגים שלו בדרך לעוד פגישת עסקים מוצלחת. עכשיו, כאשר הלב של ל' דרש לעצור ולא עמד בקצב החלומות והעשייה שלו, כל אוהביו מסביב למיטתו.

הקשבתי לשיחת הנוכחים בחדר בבית החולים. הצעות נזרקו לחדר: מה חשוב וכדאי לאכול, כמה חשוב לבצע פעילות גופנית, מדוע חשוב לא להיות בלחצים גדולים במהלך היום ועל חשיבותה של מנוחה במהלך היום. כולם דיברו על בריאות ועל אורח חיים בריא ונכון.

התבוננתי בל' המסתכל בכל הנוכחים. שאלתי את עצמי: לו ניתנה לו הזדמנות לקום עכשיו, לאן הוא היה ניגש? לפגישת עסקים או לפעילות גופנית? לא הייתי משוכנע לחלוטין כי ל' ניגש היה לחדר הכושר. בדמיוני ראיתי אותו רץ שוב לעוד פגישת נדל״ן.

חכמת חדר הניתוח שלנו כבני אדם מוזרה בעיניי. מדוע אנחנו מחכים למשבר או לצנתור כדי להבין שאורח חיינו מהווה סכנה גדולה עבורנו? האם באמת צנתור הוא הדבר אשר יעצור אותנו ויגרום לנו לשנות את סגנון החיים שלנו?

האנשים סביב מיטתו של ל' החלו לעזוב את חדרו. נשארתי אתו ושאלתי אותו: ״ל', האם באמת תעשה שינוי בהתנהלות שלך?״. הוא גירד את סנטרו ואמר: ״אני באמת לא יודע מהיכן זה נחת עליי. יש לי כל כך הרבה תוכניות. אני שקוע בשני פרויקטים, ממש אין לי זמן עכשיו לשחק ב'רופא וחולה'״.

ידעתי שזה הרגע להיות קשוח עם ל', לנסות ולהסביר לו ממש ברגעים אלה שזה או החיים או הפרויקטים…  ״תקשיב ל', הפעם תקשיב ואל תענה, רק תקשיב ותחשוב", אמרתי לו, "קיבלת מהאל מתנה ענקית. קיבלת סימן לעצור ולשנות. בהחלט ייתכן כי בפעם הבאה לא תקבל מתנה כזו. בפעם הבאה יהיה חמור יותר – או נכות או שיתוק או מוות – תחליט במה אתה בוחר״. ל' הביט בי ואמר: ״על זה בדיוק אני הולך לישון הלילה״.

נפרדנו לשלום. בדרכי לביתי חשבתי על חוכמת חדר הניתוח שיש לכולנו. איזהו חכם? זה היודע את חוכמת החיים לפני חדר הניתוח…