אחד הסיפורים המעניינים בספר 'בראשית' הוא הברכות שרצה יצחק להעניק יצחק לעשיו ובסופו של דבר העניק אותן ליעקב. יצחק מבקש מעשיו שייצא לשדה ולצוד צייד, יכין לו מטעמים ולאחר מכן יברך אותו. רבקה שומעת, מזעיקה את יעקב ורוקחת 'תרגיל'. יעקב ילבש את בגדי עשיו, יצחק ימשש אותו ובשל עיוורונו, יחשוב כי זהו עשיו וכך יקבל יעקב את הברכות. יעקב נרתע וחושש כי התרמית תתגלה והברכות יהפכו לקללות. רבקה מרגיעה ואומרת "עליי קללתך בני, אך שמע בקולי" (בראשית, כ"ז, 13). רבקה לוקחת על עצמה אחריות רוחית עילאית. מעמדה הרוחי לא מעניין אותה. פעולתה חסרת כל אינטרס אישי. נדון בכך לעומק בהמשך.

אכן יצחק מגלה את התרמית, אך זה קורה רק לאחר שיעקב קיבל את הברכות ועשיו מגיע עם המטעמים כאשר יצחק כבר שבע ממעשה ידיו של יעקב. עשיו מבקש מיצחק "ברכני גם אני אבי. ויאמר, בא אחיך במרמה וייקח ברכתך. ויאמר, הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים. את בכורתי לקח והנה עתה לקח ברכתי" (שם, שם, 36).

הסיפור של יעקב ועשיו הוא מסובך ביותר. למעשה, שני האחים התאומים כרוכים זה בזה כתאומים סיאמיים. התפקידים של קין והבל מעורבבים ביניהם. זה מייצג את המצב הרגיל של רוב בני האדם שתודעתם מעורבבת בין 'תודעת קין' לבין 'תודעת הבל'. יש צורך להפריד בין שני המצבים האלה ותהליך ההפרדה הזה כרוך בייסורים. יצחק היה עיוור, עיוור מהבחינה הרוחית כנראה. צריך להבין כאן כי יצחק הוא הנציג הרשמי של חוג 'י-ה-ו-ה – א-לוהים' עלי אדמות. אביו אברהם הוא זה שחידש נציגות זו עלי אדמות. היה עליו לראות מי מן הבנים ממלא את התפקיד שיועד לו בתכנית לשיקום המין האנושי, אולם מי שהבינה זאת הייתה אשתו רבקה. היא אבחנה את ההבדל בין יעקב העדין לבין עשיו החזק, הגברי והמרשים. היא לוקחת אחריות ומצווה על בנה לפנות אל האב ולקבל את ברכתו. למעשה, היא קבלה כבר את ההנחיה לכך קודם, אבל היא מבינה את חשיבות שושלת הבל עלי אדמות שיצחק כנראה לא הבין. לה ברור כי יעקב הוא זה האמור לקחת את המשימה – לכונן את מעמד הבל עלי אדמות באמצעות כינון המעגלים הרוחיים. התנהגותה אופיינית לחברי חוג 'י-ה-ו-ה – א-לוהים' – גורלה האישי איננו מעניין אותה. הברכה היוותה למעשה טקס חניכה שבו האדם קיבל את תפקידו הרוחי. יעקב למעשה משקר ומרמה, כפי שמצוין בתורה, אולם הוא למעשה מציית לתכנית שנקבעה על ידי חוג 'י-ה-ו-ה – א-לוהים'. הסיפור הזה מראה עד כמה הדברים לא פשוטים להבנת האדם הרגיל, שמתפעל בדרך כלל מדברים גדולים וחזקים כמו עשיו.

החלטתה של רבקה היא קריטית להמשך מהלך החיים עלי אדמות. אם אנשי קין ישתלטו סופית, הדבר יביא באופן אוטומאטי להכחדת המין האנושי, כיוון שהתכלית הרוחית של הבריאה מגיעה למבוי סתום. כפי שאמרנו למעלה, 'תודעת קין' היא חיונית וחלק בלתי נפרד בתהליך של אבולוציית התודעה, אולם רק כאשר היא מונהגת על ידי 'תודעת הבל'. ייתכן ויעקב היה איש 'תודעת הבל' היחידי עלי אדמות באותו זמן. ייתכן וגם אברהם היה אדם בודד כזה עלי אדמות. מספיק כנראה שיהיה לפחות אדם אחד כזה כדי שתהיה הצדקה להמשך הבריאה. רבקה פעלה כאן מכוח חוכמה עליונה.