טיול בירושלים

צילום: Leonid Radashkovsky, Pixabay
צילום: Leonid Radashkovsky, Pixabay
לקחתים אל מקומות שהיו מפוארים בשעתם, ובמרוצת הדורות שחלפו מיני אז הועם זוהרם קמעה * אני בקשתי להאיר את עברם המופלא אותו הם מצפינים בענווה לעיניים שרואות טוב, אלה האומרים: ומכל תפארת הקסים אותי היופי הענו

הם באו מן השפלה, מן השרון המוריק והלח. בקשוני להראות להם את ירושלים עירי היושבת בהר, העיר שרוחות רכות מהלכות בה תדיר. אמרתי להם: קודם שאראה לכם את צפונות עירי שאו עיניכם וראו את נזרה המשובץ בכוכבי שמים זוהרים. הגביהו עיניהם וראו את שבקשתי להראותם – שהייתה זו שעת לילה. שהיה זה מסע לילי בירושלים עירי.

תחילה הלכנו לבית החולים שערי צדק הישן שבא לעולם כתוצאה ממלחמת דתות, שבא לעולם כתוצאה ממחלוקות בין יהודים. מששמעו זאת אלה ההולכים עמי אמרו: פרש נא את אמירתך. אמרתי: בתחילה – באין בתי חולים של יהודים – היו הולכים אחינו בני הישוב הישן בירושלים לבתי חולים של המסיון למצוא מרפא לכאבם ולחוליהם, ראו זאת רבני הישוב ונתייראו שמא יעבירום נושאי הצלב על דתם, ועל מנת להרחיקם מן הרעה הלכו ובנו בית חולים יהודי כשר למהדרין. משרחקו אחינו מרעת המסיון, באה עליהם רעה אחרת ההולכת בעמנו למן היותו לעם – המחלוקת. ראו נכבדי העדה האשכנזית שגבירי העדה הספרדית ושועיה דוחקים רגליהם, נדברו ביניהם לילך ולבנות לעצמם בית חולים משלהם, וכך נבנה ובא לעולם בית חולים זה שאנו עומדים בחצרו.

ספרתי להם על ד"ר משה וולאך שבנאו, על האדריכל הגרמני שעשה בו פלאות ועל בורות המים שנכרו במתחם לאגום בהם מים לצרכי המקום, ועל חמש-עשרה הפרות שקנה וואלך שרעו באפרי המרעה שחבקו את הבנין וסיפקו חלב למאושפזים, ועל אחיות בית החולים שכולן היו רווקות – שתהא דעתן לחולים ולא לעניני ביתן ומשפחתן…

משם הלכה דרכנו למתחם שנלר. זה שהיה בראשיתו בית ספר ליתומים שאותו הקים הכומר שנלר כמקום מקלט ליתומים נוצרים שהוריהם נרצחו על-ידי המוסלמים בטבח בשנת 1860בסוריה ובלבנון.

בבית הספר הזה ביקר הוד רוממותו הקיסר הגרמני ווילהלם השני שהגיע לארץ הקודש בשנת 1898, ובבית הספר הזה חגגו בשנת 1934 את יום הולדתו של היטלר ומקהלת המוסד שרה לפיהרר שירי הלל ושבחה. פרק ראשון זה בהסטוריה של המקום תם משגרשו הבריטים את הגרמנים מהארץ והגלום לאוסטרליה.

לימים הפך המתחם למחנה צבאי של הבריטים ויעד מועדף להתקפות שנעשו עליו על-ידי לוחמי אצ"ל ולח"י שעל קירותיו כתבו: "בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום". משנעקרו האנגלים מארצנו הפך המקום למחנה צבא של צה"ל. ואף אני שרתי בו כחייל. בשנת 2008 נמחק המחנה הצבאי ועל חורבותיו הוקמה שכונה חרדית. מגדל השעון שבנו הנוצרים ומבני המוסד הוכרזו כמבנים לשימור.

הרוח הירושלמית הטובה שהילכה על פני המטיילים בעומדם ברחבה עינגה אותם ומפיהם נתמלטו המלים: רק בשל הרוח הטובה הזאת היה ראוי לנו שנעלה לירושלים, ואני השיבותי: כן, גם עגנון מדבר רבות בשבחה של הרוח הירושלמית, צאו ומצאו את זאת בכתביו.

משיצאנו מן המתחם שאלוני רעי: ולאן הולכת דרכנו עתה? אמרתי: מרובות הן פניני ירושלים אלא שהן מצפינות עצמן. עתה אקח אתכם למקום שכזה, שם תראו זיוון. הלכנו ובאנו לעמק רפאים, אל המושבה הגרמנית שאותה בנו הטמפלרים שעלו אל ארץ הקודש ואל עיר אלהים להאיץ את בואו של משיחם בשנית, ביאה שתביא גאולה לעולם כולו. באו אלה ובנו להם בירושלים: בית עם, וטחנת קמח, ובית ספר ובית מלון קטן ומסבאה גדולה להרוות בה את צמאונם עד שיבוא אליהם משיחם.

עמדו המטיילים למול כל אלה בהשתאות לנוכח חן הבתים ואמרו: ואנו לא ידענו את כל זאת, ועינינו לא ראו את כל אלה. הזכרתי להם את שהם יודעים: כשפיזר אלהים את חינו על עולם ומלואו הוא שפע והרעיף תשעה קבין מן היופי שחפן בכפיו על ירושלים עירו להאיר יופיה, וקב אחד חלק לשאר עולמו.

לקראת חצות הליל תם סיורנו במושבה הגרמנית ואמרתי: עתה באה העת לראות את יופיה הפרוזאי של העיר, ואת חיי החולין שלה, שאף הם יפים ומנעימים. לקחתים לשוק מחנה יהודה הומה האדם, שרעש המוסיקה מחריש בו את אוזני הבאים בסמטאותיו, וריחות טובים של פירות ואלכהול ומיני מאפים ומאכלות נמהלים בו, והכל חוגגים בו את הרגע כמו אין מחר. באו אלה והפכו לאחד עם אלה ושמחו בשמחת ירושלים.

בלכתם אמרו תודה בעיניים מאירות והוסיפו: אנו עוד נשוב, ואף אני ידעתי כי אשוב שהרי אין עיר אחרת שאני אוהבה כה.