יד אחת נגד האזרח הקטן

האם יודעים לשאול את השאלות בזמן ובמקום הנכון? צוות טלוויזיה בסיקור שטח (צילום אילוסטרציה: al-grishin, pixabay)
האם יודעים לשאול את השאלות בזמן ובמקום הנכון? צוות טלוויזיה בסיקור שטח (צילום אילוסטרציה: al-grishin, pixabay)
פרשת 'פגסוס' מטילה צל כבד על המדיה, על המערכת המשפטית ועל דרך תפקודן

לאחרונה עלתה שוב (גם בעקבות הגילויים האחרונים של 'כלכליסט' על פרשת 'פגסוס'), לסדר היום הציבורי, שאלת השאלות לגבי אופן תפקודה של המדיה. הדבר נובע מהתחושה הכללית שהיא בחזקת אכזבה עמוקה. כאשר בוחנים את ציבור המגישים, ברור כי יש ביניהם טובים יותר, וטובים פחות. יש הנאמנים לתפקידם, אך יש גם שחלו אנושות במחלת הרל"ביזם ("רק לא ביבי") והם הרוב, כך מסתבר.

מוסכם אצל כל הבוחנים סוגיה זו, כי אם רוצים תקשורת טובה, יש להפריד בין פובליציסטיקה לדיווח ובמיוחד יש גם להימנע משטיקים, דוגמת אלה של דנה ("אתה מנענע את הידיים") וייס, שפוגשת אנשים חשובים 'במקרה', כמו שאירע עם פרקליט המדינה (מאופר למשעי) ברחוב בתל אביב ועשתה את כולנו למטומטמים; ואת בני גנץ 'במקרה' בריצת הבוקר שלו בניו יורק ועשתה אותנו (שוב) למטומטמים. זו לא עיתונות במיטבה, אלא עיתונות במלוא רעתה. ועוד לא הזכרנו שני אירועים בהם מוטסים שני כתבים בכירים – האחד למוסקבה והשנייה לוושינגטון, כדי ששם, במסיבות עיתונאים דווקא בדיוק שם, ילבינו את פניו של ראש הממשלה המייצג אותך הקורא ואותי מול כל העולם. בארצות הברית היא גורשה מהאולם על ידי הנשיא, אבל מיד הפכה לנושא שיח פנימי בין העיתונאים שנכחו באירוע. במוסקבה, אולץ הנשיא פוטין, בדיעבד, לעמוד ליד נתניהו ולהקשיב לשאלתו של יאיר וינרב את ראש הממשלה, שאלה שלא עסקה בנושא מדיני (חלילה…) העומד על סדר היום של השניים ושל מדינותיהם, אלא על דבר קשר עלום שלו בצרפת, סיפור רכילותי שהיה רחוק ת"ק פרסה מהסיטואציה האמורה. הרי את אותן שאלות בדיוק אפשר היה לשאול את ראש הממשלה כאן בבית. זה היה עולה הרבה פחות כסף. האם זו עיתונות המשרתת את הציבור? לא, היא לא משרתת את הציבור אלא את שולחיה הפוליטיקאים, במקרה זה שונאי נתניהו.

המסקנה: העיתונות חשובה מאוד לעצם ההליך הדמוקרטי, בתנאי שאכן תהיה ראויה למונח המכובד הזה. ה'עיתונות' שהזכרתי, כשלה במבחן האמור והמכריע מכל.

אבל בסיפור העגום הזה, העוסק בחצר האחורית של התקשורת או ליתר דיוק במטבח ובכלי הבישול שלה שם, מתברר גם שהיא הפכה, בכוח פועלם של מנהלים ומגישים בכירים במדיה, לאחת מזרועות הביצוע של מערכת 'עשיית הצדק', במיוחד גבר שיתוף הפעולה עם אותו קומץ חונטאי המצוי בדיעבד על אותו גל. כך, בהשפעתו של 'האח הגדול' אהרן ברק, ואולי גם בעזרתה הצנועה של דורית ביניש, עוסקת המערכת המשולבת וההיברידית, בייצור ובאספקה סדירה של הרעל לצרכים פוליטיים…               

ייתכן שחל ריכוך מה בעמדתו של ברק, אולי נוכח כי הגדיש את הסאה. אולי מכאן הצעותיו לסיום עכשווי של כל ההליך המשפטי בעניינו של נתניהו בכוח הסכם בין התביעה להגנה. ושימו לב: 'האח הגדול' מציע, כי תוך כדי כך גם יושלך סעיף השוחד בכתב האישום, לכל הרוחות… ורק נזכיר כי עניין השוחד, ממנו עשתה התקשורת מטעמים, היה הסעיף המרכזי בכתב האישום של תיק 4000 ולמעשה העילה לפתיחתו…