יוסף: הפסיכולוג הראשון (חלק ב')

האחים משליכים את יוסף לבור (ציור אנונימי, מוזיאון בודה. צילום: Yair Haklai)
האחים משליכים את יוסף לבור (ציור אנונימי, מוזיאון בודה. צילום: Yair Haklai)
האם המאבק בין יוסף והשבטים הוא עוד מאבק בין אחים כפי שראינו בפרקים הקודמים? * מדוע לא התייחס יעקב לחלומות יוסף כפי שהיינו מצפים ממנו?

הסיפור של יוסף ואחיו הוא ללא ספק אחד מהסיפורים המופלאים ביותר בתולדות הסיפורת העולמית. לדעתי, מדובר באחת האפיזודות המרכזיות, אם לא המרכזית, בספר התורה ובתנ"ך בכלל. לדעתי, בפסוקים המצוטטים להלן נחקק עתידו וגורלו של עם ישראל ושל המין האנושי כולו. עד כאן הופיעו צמדי אחים – ישמעאל ויצחק, עשו ויעקב – המסמלים את המצבים הרוחניים של קין והבל, שהם שני הצדדים – הנפשיים הפנימיים – של כל אחד מאתנו. אולם כדי להתחיל לשקם את האנושות, חייב להיווצר מעין מנגנון אנושי של שנים עשר אנשים הפועלים יחדיו בהרמוניה, בדומה לתזמורת, שעליה מנצח אדם שהוא מתקדם מהבחינה הרוחית.

המהלך שהחל בו אברהם בתהליך שיקום האנושות, מגיע לשיאו עם הופעת שנים עשר בני יעקב (ישראל), שעליהם להתחיל לשקם את התזמורת האלוהית עלי אדמות. אולם כבר מההתחלה מתחיל התהליך ברגל שמאל. הנער יוסף אמור לייצג את הבל במערכת זו – הפן הרוחי – בה בשעה שעשרת האחים (כנראה שגם בנימין ייצג את הפן של הבל) אמורים לייצג את הפן של קין – הפן הארצי והחומרי. שני הניגודים האלה חייבים לפעול יחדיו בהרמוניה אם אנו חפצים לכונן מערכת אנושית שתפעל בהרמוניה עם הריתמוס הקוסמי. יוסף הנער המפונק כנראה איננו זהיר בלשונו, כפי שמתאר זאת הפסוק "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם" (בראשית, ל"ז, 2). יוסף כנראה צודק, אבל עדיין לא היה חכם. חכם נזהר בדבריו,  חושב היטב לפני שמוציא מילה. אין כך הדבר בנערים, לעתים קרובות, הפועלים מכוח דחפים פנימיים. אנו רואים בסיפורי התורה אלגוריות לתהליכים נפשיים המתרחשים בתוכנו כל העת. הפרק הזה, שנראה לי כמכריע בתולדות עם ישראל, מתאר סיטואציה שמתרחשת כל העת.

"ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום. ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו עוד שנוא אותו. ויאמר אליהם: שמעו נא החלום הזה אשר חלמתי. והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה קמה אלומתי וגם ניצבה והנה תסובנה אלומותיכם ותשתחווינה לאלומתי. ויאמרו לו אחיו: המלך תמלוך בנו אם משול תמשול בנו ויוסיפו עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו. ויחלום עוד חלום אחר ויאמר: הנה חלמתי חלום עוד והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי. ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו ויאמר לו: מה החלום הזה אשר חלמת. הבוא נבוא אני, אמך ואחיך להשתחוות לך ארצה" (שם, שם, 4-10).

יוסף בחזיונותיו, שנראים לבני משפחתו וגם לישראל כמשובות נעורים, מביא על עצמו תחושת כעס ושנאה מבני משפחתו, גם מישראל, לכאורה, שהוא אדם שהגיע לתודעה אלוהית. בתודעה כזו אמור האדם לדעת מעבר למה שהאדם הרגיל רואה. הוא צריך לדעת שיוסף אמור להיות המנצח של המקהלה, שהוא כבר חבר במה שאני מכנה 'חוג י-ה-ו-ה א-לוהים', המערכת של הישויות העילאיות הפועלות כדי לשקם את המין האנושי. אולם מסיבותיו הוא, משתמש כאן ישראל במעמדו כיעקב – האדם המוגבל שלכאורה איננו רואה מעבר למסך.

הסיפור של קין והבל שב ומתרחש שוב ושוב כפי שהדבר מתואר בפסוקים הבאים: "ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר. וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם. ויאמר ישראל אל יוסף: הלוא אחיך רועים בשכם. לכה ואשלחך אליהם. ויאמר לו: הנני… וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדותן. ויראו אותו מרחוק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו. ויאמרו איש אל אחיו: הנה בעל החלומות הלזה בא. ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות ואמרנו: חיה רעה אכלתהו ונראה מה יהיו חלומותיו" (שם, שם, 11-20).

גם כאן מתנכלים האחים להמית את הנער המעצבן מבלי שיקראו לו לשיחת הבהרה… יוסף, מכוח אישיותו, דוחף על פני השטח יצרים אפלים הטמונים עמוק בנפש אחיו, המייצגים כאן את המין האנושי שנפל ממעמדו הרוחי.