יוסף: הפסיכולוג הראשון (חלק ד')

יצחק מברך את יעקב. האם היו פערי דורות בגישה החינוכית (ציור מאת לוקה גיורדאנו, המוזיאון הלאומי לאומנות יפה בואנוס איירס, 'ויקיפדיה')
יצחק מברך את יעקב. האם היו פערי דורות בגישה החינוכית (ציור מאת לוקה גיורדאנו, המוזיאון הלאומי לאומנות יפה בואנוס איירס, 'ויקיפדיה')
אין לאיש יחס מיוחד, אולם קיימים מצבים מיוחדים וקריטיים להמשך החיים עלי אדמות, המחייבים יחס מיוחד לאותם אנשים המוסרים את נפשם למען האנושות

יוסף הוא חבר בחוג 'י-ה-ו-ה א-לוהים' והוא נמצא תחת השגחת חברי החוג הזה גם ללא ידיעתו. הוא אמור לבצע משימה חיונית להמשך חיי המין האנושי, עליו לעבור השפלות וייסורים כדי שיוכל להבין את אחיו השרויים בבערות ולעזור להם, כפי שנראה בהמשך. אנו נוכחים לדעת שיש גבול למה שאפשר להתנכל לו.

תופעה זו, שיש אנשים שהכוחות העליונים מגינים עליהם, בה בשעה שאנשים אחרים סובלים קשות, מעלה שאלות מטרידות. נתבונן בתופעה זו לכל אורך סיפורי התורה וגם בסיפורי הנביאים שבהמשך. כעיקרון, אין לאיש יחס מיוחד, אולם קיימים מצבים מיוחדים וקריטיים להמשך החיים עלי אדמות, המחייבים יחס מיוחד לאותם אנשים המוסרים את נפשם למען האנושות.

פועלות בסיפורנו ארבע דמויות עיקריות – יעקב-ישראל, עשרת האחים, יוסף ו'י-ה-ו-ה א-לוהים'.

עד סוף ספר בראשית, מופיע אבי האומה בשמות "יעקב" ו"ישראל" (לחילופין), לעתים קרובות באותו משפט. "יעקב" מסמל את המצב התודעתי שאליו הגיע יעקב בכוח עצמו. הוא פועל מכוח השראת אבותיו הדגולים, ובמיוחד אברהם, שתודעתו הייתה מאוחדת עם תודעת "י-ה-ו-ה א-לוהים", המצב בו מגשים האדם את צלם אלוהים עלי אדמות. "ישראל" מהווה את אותו מצב תודעתי, אולם המצב הזה מוענק לאדם על ידי ההיררכיה האלוהית כאשר הוא זכאי לכך. האדם שהגיע למדרגת "ישראל", מקבל תודעה קוסמית. הוא יודע מהי התוכנית האלוהית, מה סיבת הבריאה ומטרתה. כאשר הוא מתבונן באדם, הוא יודע מה הבעיות שלו, מה העבר שלו מרגע הופעתו בבריאה ולאן הוא ילך. אם זה המצב, הרי שהפרקים האלה מציבים שאלות אודות התנהגותו של יעקב-ישראל. כיצד חינך את בניו? האין הוא יודע שתפקידו לכונן את הבסיס לכינון המערכת שתשקם את המין האנושי? ברור שכן. אם כך, כיצד חינך את בניו, שהסיפור הזה מראה את נפילתם הקשה לקנאה המביאה אותם עד לרצון לרצוח את אחיהם, זה שתפקידו לנצח על התזמורת האלוהית?

התורה מביאה כמה סיפורים אודות בני יעקב ולא מהפן המחמיא דווקא. שמעון ולוי הורגים את כל אנשי שכם על דבר אונס אחותם. ראובן שוכב עם אשת אביו, פרשת יהודה ותמר וכעת הסיפור עם עשרת האחים שאין להם מחשבה שנייה אודות ביצוע רצח ממש.

התורה לא מספרת לנו כלל כיצד חינכו אברהם ויצחק את בניהם ואלו תובנות העבירו אליהם. המסרים החינוכיים מגיעים מפי ההשגחה, המכוונת את מהלכי הדברים מאחורי הקלעים. נראה כאילו האבות המייסדים אינם אלא ניצבים בסרט ומצייתים לתוכנית שנקבעה מראש. הבעיה העיקרית היא שאת המשימה הזאת יש לבצע מכוח ההחלטה הנובעת מהבחירה החופשית. לא ייתכן שיחדור לכאן שום אלמנט של כפייה או חובה המבוססים על פחד. הנגנים בתזמורת האלוהית מקבלים על עצמם באהבה את המשמעת ואת החינוך העצמי הנדרשים. הם חשים אחווה ורעות זה אל זה, ממש כאילו היו בשר ונפש מאוחדים. אנו לא רואים את האלמנטים האלה בקרב עשרת בני יעקב. אין לי ספק שהם ספגו את הערכים האלה בנערותם, אבל זה לא הופנם באופן מעשי והם לא מסוגלים להתעלות מעבר לתחושות האנוכיות.

למעשה ולצערנו, הניסיון לשקם את המין האנושי נכשל באיבו. מכאן ואילך, עד ימינו אלה, אנו מתגלגלים במסכת ייסורים בלתי פוסקת וכך זה יימשך עד שניקח אחריות עצמית על מהלכי הבריאה. מהפן החיובי, תכלית ההתאמנות הרוחית – שזו מטרת התורה – היא לחשוף על פני השטח את הצדדים האפלים בנפשותינו, זאת כדי שנתבונן בהם ביושרה, נעשה את הדרוש כדי למחות את המשקעים האלה ושנוכל להתחיל לשרת את הבריאה.