יוסף: הפסיכולוג הראשון (חלק י"ג)

יעקב מברך את בני יוסף (יצירה מאת רמברנדט, המאה ה-17, 'ויקיפדיה')
יעקב מברך את בני יוסף (יצירה מאת רמברנדט, המאה ה-17, 'ויקיפדיה')
על ירידת יעקב למצרים והמפגש המחודש עם בנו יוסף ועל ההבטחה לעתיד הטוב של עם ישראל

בסוף פרשת 'ויגש' ובפרשת 'ויחי' מתוארות שנותיו האחרונות של יעקב-ישראל. האחים שבים ממצרים ומבשרים לאביהם כי יוסף חי והגיע לגדולה במצרים. הוא מסרב להאמין ורוצה לראות את הדברים במו עיניו. הקדוש ברוך הוא מרגיע אותו ומבטיח כי עם ישראל, למרות הגלות הזמנית במצרים, יהפוך לעם גדול. הוא גם מבטיח לו כי אכן יראה את יוסף וזה יהיה לידו ברגעי הפרידה מן העולם הזה. הפגישה המחודשת בין השניים מרגשת עד דמעות.

לאחר זמן מה מוזעק יוסף לבית אביו. נאמר לו כי יעקב חולה מאוד. הוא מגיע לבית אביו מלווה בשני בניו – מנשה ואפרים. יעקב מספר לו על ההבטחה האלוקית שניתנה לו (בראשית, מ"ח, 3-4): "ויאמר יעקב אל יוסף: א-ל ש-די נראה אליי בלוז בארץ כנען ויברך אותי. ויאמר אליי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחוזת עולם".

יעקב מברך את נכדיו, מנשה ואפרים. הוא משכל את ידיו ושם את יד ימינו על ראש אפרים הצעיר ואת יד שמאלו על ראש הבכור מנשה בטענה כי "אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלוא הגויים" (שם, שם, 19).

החידה של יעקב-ישראל באה כאן על פתרונה כמו בכל סיפור בלשי טוב – הפתרון מגיע ממש בסוף. מתברר שישראל נמצא במצב תודעתי של יודע כל. זה מצב נדיר שאליו מגיעים אנשים שהגיעו למצב התודעתי שאני מכנה 'יום השבת'. במסורות מיסטיות מסיימות זה שלב התודעה השביעי שבו מאוחדת תודעת האדם הארצי עם התודעה האלוהית.

כאשר הגשים יעקב את המצב התודעתי שבו שיקפה תודעתו את דמותו ואת צלמו של הבורא עלי אדמות, השתנה שמו לישראל. אולם, מתנהג יעקב בדרך כלל כאילו דבר לא השתנה והוא לא מגלה לבני ביתו את מצבו האמיתי. הוא מתנהג כל השנים כאילו איננו יודע מה קרה ליוסף. הוא מתאבל כל השנים על מות יוסף, אולם כעת מתברר שהוא ידע כל הזמן מה קרה עם יוסף.

למעשה, הוא מתאבל על כישלון הסיכוי לשקם את המין האנושי כיוון שבניו השבטים כושלים מלקחת אחריות כפי שכשל אדם הראשון מלקחת אחריות לאחר שאכל מפרי עץ הדעת שהעניק לו את היכולת לברוא. יש לנו את היכולת לברוא ולשנות את העולם, אולם אין למין האנושי את הראייה של תוצאות המעשים. לעתים קרובות כאשר עושים משהו הנחשב כ'טוב', זה עלול להתגלות כרע. המין האנושי מתגלגל באלפי השנים האחרונות מאסון אחד למשנהו והקץ לכך לא נראה. הרוע הפנימי והאנוכיות הולכים ומתגברים. הדרך לריפוי, כפי שנאמר כאן לא פעם, טמונה בשיקום המעגלים הרוחיים, בדומה לפעולתה של תזמורת שבה משתפים כל הנגנים פעולה תחת שרביט המנצח ללא שום ויכוחים. 

רגע לפני פטירתו, מכנס יעקב את בניו (שם, מ"ט, 1-2): "ויקרא יעקב אל בניו ויאמר: האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם".

כאן, מגלה יעקב-ישראל במפורש שהוא יודע כל. המסורת אומרת שהשכינה הסתלקה מישראל וברור היה לו שאין לומר לבני האדם את העתיד. בהמשך הוא משנה כיוון ומפרט את תכונות הבנים ולמעשה את גורלם.