יוסף: הפסיכולוג הראשון (חלק י')

צילום אילוסטרציה: Fotorech, Pixabay
צילום אילוסטרציה: Fotorech, Pixabay
יוסף בוכה מכיוון שהוא משוכנע שאחיו לא מסוגלים לעשות את העבודה הפנימית * אם לא יצליחו לעשות זאת, הסיכוי לשיקום האנושות יירד לטמיון

יוסף הופך להיות משנה למלך מצרים והפרויקטור של משבר הרעב. יעקב אבינו קורא לבניו, אחי יוסף, לרדת למצרים ולהביא מזון. לא כולם יורדים. יעקב משאיר בבית את בנימין, בנו הצעיר ואחיו של יוסף מאמו. יוסף מזהה את אחיו אך מתנכר להם ולא חושף זאת. הוא טוען כי הם מרגלים. הם מספרים את סיפורם המשפחתי, כמה ילדים הם ויש אחד נעדר ואחד שנותר בבית. הוא מציב להם תנאי: אחד יחזור לארץ כנען להביא למצרים את האח הקטן והיתר ייאסרו. האחים, בשיחה ביניהם, מתחילים להביע חרטה על מעשה מכירת יוסף. יוסף מתקשה להסתיר את רגשותיו: "ויסב מעליהם ויבך. וישב אליהם וידבר אליהם וייקח מאתם את שמעון ואיסור אותו לעיניהם" (בראשית, מ"ב, 24).

פסוק זה חושף למעשה בפנינו את פסגת התורה. כאן מתגלה יוסף במלוא מעמדו הרוחי כמשקם האנושות. אם נתבונן לעומקי נפשו, אין שום שמץ כלשהו של טינה אל אחיו. הוא אוהב אותם ומתגעגע אליהם בכל נפשו. מהמעמד הרוחי שבו הוא נמצא, הוא רואה את העולם מסופו ועד סופו, מבין את הצורך והסיבה לכל מה שהתרחש והוא למעשה אסיר תודה. יוסף הוא המנהיג האולטימטיבי, איש המופת שאמור לעמוד בפני כל מי שמבקש להיות מנהיג. קודם תעבור את בור התחתיות, תהיה עניו כמו חול ואז יש סיכוי שתשרת את הציבור ללא פניות. כמעט ואין שום מנהיג כזה עלי אדמות – לא בארצנו ולא בעולם.

על מה בוכה יוסף? מצער הגעגועים? אולי. הוא בוכה מכיוון שהוא משוכנע שאחיו לא מסוגלים לעשות את העבודה הפנימית. אם לא יצליחו לעשות זאת, הסיכוי לשיקום האנושות יירד לטמיון.

הוא נוקט בכמה צעדים כדי שאחיו יכירו במעשיהם ויפעלו כדי לחולל את השינוי הנדרש. הם מקבלים כמה רמזים אבל אינם מבינים למעשה מה קורה. הצעדים הנוקשים שהוא נוקט כלפי אחיו, מיועדים כדי שהם יתחילו להכיר במצבם הנפשי. הוא פועל מולם כמראה. יש להניח שהם סובלים ממוסר כליות כל השנים האלה, אוכלים כל יום עם האבא המתאבל (לכאורה) ואינם יודעים מה לעשות. את הנעשה אין להשיב.

ועוד שאלה: מה פתאום מקבל שליט מצרים באופן אישי איזו קבוצה של רועי צאן שנחשבים במצרים כנחותים? האם עמל יוסף בעצמו לחלק אוכל להמונים שנכנסים לארץ מצרים לשבור שבר? בשנות השפע דאג יוסף לאסוף את עודפי התבואה ואת שאר הגידולים במחסנים ענקיים שנבנו במדבר היבש, היכן שאפשר לשמור גרעינים למשך שנים רבות. מצרים האכילה כנראה את כל המזרח התיכון בשנות הרעב. החיתים, שהיו אויבי מצרים, פנו אליה בבקשה לאספקת מזון כיוון שגוועו מרעב. שיירות מזון יצאו כל העת ממצרים. האם לא יכול היה יוסף לשלוח אותם אל בית אביו? הוא הרי יכול היה לכוון שיירה כזו שתעבור במקום שבו שכנו יעקב ובני ביתו לכאורה באקראי, כסוחרי מזון.

נחזור לתחילת הפרק: "וירא יעקב כי יש שבר במצרים. ויאמר יעקב לבניו: למה תתראו?" (שם, שם, 1). אנו רואים שישראל מדבר בשם יעקב. אבל הוא רומז לבניו – "למה תתראו?". מאחורי המלים האלה מסתתר ישראל, שאמור לראות מאחורי הקלעים את ההתרחשויות. הסיפורים האלה מעלים שאלות ותהיות רבות.