יענקלה שלנו

צילום: באדיבות המשפחה
צילום: באדיבות המשפחה
דברים לזכרו של יעקב כרמל, בן היישוב ואיש הביטחון שהלך לעולמו

הכרתי את יענקלה לפני כ-10 שנים במועדון הספורט נווה אילן כשאנחנו שוחים באופן קבוע זה לצד זה שלוש פעמים בשבוע. בתום השחייה הזדרזנו לעשות דרכנו למקום האהוב עליו: ליד שלחן קטן, עם כוס קפה ביד, ומקיימים שיחה בנושאים החמים והבוערים של המדינה ושל הספורט.

נוצר בינינו קליק חזק ממש בתחילת ההיכרות למרות היותו קיבוצניק שורשי ואני עירוני נצחי.

איך ניתן להספיד את חברנו היקר יענקלה?

זה נשמע אבסורד. האיש הכי חי, הכי נוכח, הכי קיים, הכי נמצא כל הזמן – איננו. לא היה במועדון הספורט בנווה אילן איש שלא הייתה לו נגיעה וקשר כלשהו ליענקלה. הוא היה קשור לכולם.

כאדם, היה יענקלה נדיר באיכויותיו, בדרכו, במעשיו ובאופיו כשהוא דבק ביושר, באמת ובצדק ללא פשרות.

יענקלה נולד בשנת 1949 בקיבוץ מעוז חיים. הוא עזב את הקיבוץ אחרי הצבא והאוניברסיטה כשהתגייס לשירות. אבל כמו שאומרת הקלישאה: "הוא עזב את הקיבוץ אבל הקיבוץ לא עזב אותו". הוא היה קשור בכל נימי נפשו ונשמתו לקיבוץ ואף ביקש באחרית ימיו לסיים שם את דרכו.

יענקלה, כבן ממשיך למשפחת כרמל הענפה והמיוחדת, הקים משפחה לתפארת עם אשתו היקרה והאהובה יפית. נולדו להם שלושה בנים מקסימים: אורי, רוני וגל. הוא היה מחובר למשפחתו בעבותות ברזל, כל הזמן – גם כשהתווכחו ולא הגיעו להסכמה, כשהסכימו וכשדמעו.

יענקלה היה שנים ארוכות איש ביטחון בשירות. הוא שירת בכל נימי נפשו כשהוא דבק במשימות שאותן ביצע ללא רבב תוך עשייה בלתי מתפשרת ובחתירה למצוינות אין קץ.

במשך שירותו, לאורך שנים רבות, היה איש שטח ובאחד ממבצעיו המוצלחים במיוחד רכש את הכינוי 'המאסטרו', המנצח בהצלחה רבה על הנעשה בשטח תחת אחריותו. בתחומו היה יענקלה שחקן נשמה.

הוא היה רגשן ללא קץ, מתנדב בעשייה לטובת החברה שבה חי והיה פעיל ומעורב פוליטית. הוא היה אוהד בלתי נלאה של הפועל תל אביב כמו בשיר המפורסם של אריק איינשטיין "אמרו לו" ו"האיש עם החולצה האדומה". אפילו המכונית של יענקלה הייתה אדומה…

לקראת תום השירות, נשלח יענקלה למספר שנים למשימה אחרונה באטלנטה שבארצות הברית, שם שימש כסגן הקונסול. הוא התאהב, יחד עם שלושת בניו בקבוצת הכדורסל של אטלנטה שמשחקת בליגת ה-NBA ונהגו ללכת כמעט לכל משחקי הבית של הקבוצה האהודה.

אני, כאדם שעסק רבות בכדורסל ומבין חצי דבר בעניין, לא הצלחתי להבין עד כמה הדבר בוער בעצמותיו. שמעתי שאחרי כל משחק היה מקיים עם בניו דיונים טרנס-אטלנטיים. הקשבתי לסיפורים וקנאתי במערכת יחסים משפחתית כל כך הדוקה.

יענקלה, קשה לי להגדיר כמה תחסר לכולם.

במסלול השחייה, בקצה המערבי של הבריכה שבו נהגת לשחות, אני לא שוחה. קשה לי לראות חברים אחרים שוחים בו ולא אתה. מביטים במכוניות החונות במגרש החנייה ומבחינים במכונית אדומה שחונה שם. רעייתי אביבה ואני משוכנעים שהגעת כרגיל למרכז הספורט בנווה אילן. צריך כבר להתחיל להתכונן לקפה ולדיונים בנושאים הבוערים ואלה לא חסרים…

חסרה לנו רק דמותך החייכנית והלבבית שלך יענקלה, אבל חסרונך הפיזי לא ימנע מאתנו לזכור אותך לתמיד. אתה תוסיף להיות אתנו כל הזמן.