ירושלים של חולין

עיר שישן וחדש מעורבים בה. ירושלים (צילום: Rei_Norden42, Pixabay)
עיר שישן וחדש מעורבים בה. ירושלים (צילום: Rei_Norden42, Pixabay)
ימי הקורונה הם ימים קשים * עצבותם הודפת אל הרחק את ששונות חיינו, ומביאה בחליפתם תשישות בגופים, תשישות שמהולה ברפיון הדעת ובקוצר המחשבה

כדרכי, גם בבוקר זה היקצתי משנתי עוד קודם שיכולתי להבחין בין כחול ללבן, ובין זאב לבין כלב,  ויצאתי לגן ביתי לראות את שלומם של העצים שנטעתי בגני ואת חמדת הפרחים מטוללי השחר, טרם שתבליח השמש מנרתיקה ותצמיתם.

לא חלפה שעה קלה מרגע שיצאתי לשוח בגני עד שעלתה על דעתי שטוב לי לילך היום לירושלים עירי שאני כה אוהב. עיר שעטרתיה בהרבה מלים טובות ובהרבה שירות חמדה. אמרתי בלבי – בה אמצא נחמה ומעט שלווה, שירחיקוני מהקורונה שמהלכת עלינו אימים, והכל מלהגים בה לעייפה ועד זרא.

אמרתי ועשיתי. מדעתי או שלא מדעתי הובילוני רגליי לרחוב דוד ילין. הלכתי מתונות וחיש קל מצאתי עצמי מונה את קופות הצדקה שברחוב. ראיתין תלויות בכל כניסה. תלויות על כל עמוד. תלויות על עמודי החשמל ועל מרזבי הבתים. ראיתים – ובאה בי עצבות על דלותם של בני ירושלים ונמלאתי חמלה עליהם ועל הטף הגודש את בתיהם. ומנגד באו ועלו בדעתי דברי הרמב"ם הנחרצים שאני אוהבם: "מוטב לו לאדם לפשוט עור בהמות נבלות, ובלבד שיוכל לפרנס עצמו ובני ביתו ולא יזדקק לאחרים". נתהרהרתי בכך ובכך, ולא באתי לגיבוש דעה, שהרי לא באתי לכאן  לשופטם, והגם שאיני ראוי להם.

משקרבתי לרחוב החבשים ראיתי את מלחמות הדת הרוחשות בירושלים ואת מעשיהם של אלה שנפשם קטנה. על לוח נאה הופיע הסבר בשלוש שפות על בית היסטורי, והנה מאן דהוא ריסס בצבע את הכיתוב בשפה הערבית, כמבקש להרחיק מעינינו שיקוץ. עיני שראו זאת שאלוני: והיכן היא אותה "עיר של שלום"? והיכן הם פרנסי העיר ונקיי הדעת שבה שיגנו את המעשים הללו ואת עושיהם.

ועד שאני הוגה בכך נטרדה דעתי ועיני השתוממו למראה החצרות הקטנות שתלי תלים של דומן ואשפה ערומים בהם, חצרות שנועדו להיות גינות נוי לפקוח עיני אנשים ולהביא בלבם חן ויופי, והם עומדים כך בעליבותם ובסרחונם להמעיט קב אחת או שתיים מאותן תשע קבין של יופי שרעפו מן השמים על העיר.

ועוד כהנה וכהנה מראות רעות ראיתי בירושלים, עד שבקשתי למלט עצמי מירושלים ולהגיע לביתי, אל מבצרי, אל מפלטי הטוב שבמבשרת ציון.

והייתה לי נחמה אחת קטנה בטרם שובי אל ביתי. ברחוב הרב קוק למדתי דבר שלא ידעתיו עד כה. תוך שאני מאיץ את צעדי לעבר רחוב יפו לעלות על הרכבת הקלה נגלו לעיניי פוסטרים ענקיים תלוים על בנין נאה וחדש בחלקו העליון של הרחוב . קרבתי אל הפוסטרים, אל התמונות ואל הטכסטים מאירי העיניים ונפעמתי מהמידע המופיע בהם.

ועתה הריני מבקש לשאול אתכם רעיי, האם ידעתם שבדיוק במתחם שעליו נבנה הבנין עמד ופעל גן החיות התנכי הראשון בעיר הקודש תובב"א? בדיוק כאן בחלקו העליון של הרחוב מול מכללת הדסה התהלכו בעלי חיים מקראיים להנאתם של ילדי ירושלים ובניה כולם, שבאו לזון עיניהם בנפלאות הבורא?

אודה – אני לא ידעתי… ואשריי שאני יודע זאת עתה.