ישראל משנה את צביונה

צילום: pixabay
צילום: pixabay
ממשלה אחרת מתרחקת מארץ ישראל השלמה ומן היהדות

"לא מצליחה להבין את זה. בחרתי ימינה חזק וקיבלתי שמאלה חזק", אמרה בזעם אחת המרואיינות באחת מתוכניות הרדיו.

הבנתי את הכעס שלה. רק במציאות הישראלית, במדינה המונה למעלה מתשעה מיליון אזרחים, אדם שנבחר על ידי שישה מנדטים – בקושי 200 אלף קולות – פתאום נהיה ראש הממשלה, לעומת אדם שנבחר על ידי שני מיליון אזרחים ויהיה יו'ר האופוזיציה. רק ליושב במרומים התשובה למצב המוזר הזה.

הנושא מורכב ועקרוני יותר מזהות ראש הממשלה. הנושא המרכזי והחשוב ביותר הוא לאן פניה של מדינת ישראל? האם אנו בכיוון של 'מדינת כל אזרחיה'? האם אנו בדרך לאובדן הזהות היהודית? האם הדת תופרד מן המדינה? האם אנו מוותרים על החזון היהודי? האם הממשלה הזו תגדיר מחדש את הציונות? האם חוק הלאום יבוטל? האם ממשלה זו תאשר בדיעבד את הבנייה הבלתי חוקית לערבי ישראל? האם ממשלה זו תאשר את הכיבוש הבדואי בנגב?

מרבית השאלות הן מהותיות לקיום שלנו כאן בארץ ישראל. ההתחלה שלנו הייתה הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. כרגע, לפחות על פי הרכב המפלגות והדעות, אנחנו לא בכיוון הזה.

כיצד יגיב הציבור הדתי החרדי והציבור שנשכח – כשני מיליון מצביעים – לגזרות של הממשלה? רק הזמן ואופי ההחלטות יקבעו את אופי התגובה. להערכתי, צפויה למשטרה עבודה רבה. זו רק שאלה של זמן מתי הרחובות יתמלאו בכעס על ידי מרבית העם שאינו מיוצג בממשלה הזו. 

הבטתי בתמונה של המפגש בו נכחו ראשי המפלגות המנסות להקים ממשלה. במתכוון איני כותב 'גוש השינוי'. מדובר בגוש השנאה ורק השנאה היא החיבור של האנשים האלה. ברגע שראש הממשלה בנימין נתניהו יעזוב את בלפור, המרכיב המרכזי של החיבור בממשלה הזו ייעלם ואז יופיעו כל המחלוקות בשיא העוצמה.

הכאב והחשש הם עצומים בעיקר משינוי הכיוון בחשיבה על נושא התקציבים אשר הממשלה הזו צועדת לעברה. חבר אמר לי "חכה, אולי בכל זאת יהיה טוב". גישה זו יכולה להתאים למדינות שיש להן את הפריבילגיה לטעות. במזרח התיכון חייבים תמיד להיות חזקים ונחושים, הכיוון חייב להיות ברור וההססנות נחשבת מיד לחולשה. האויבים שלנו מבית וחוץ יודעים תמיד לזהות את הרגע הזה ולהגיב מיד.

תלמיד חרדי שלי אמר לי משפט כל כך נכון "עד שאנחנו משתלבים בחברה הישראלית, יצאתי לעבוד, לשלם מיסים ולהיות חלק מהמדינה, אתם שוב קורעים אותנו? שוב מוציאים אותנו מחוץ לגדר? שנים של עבודה בהשתלבות שלנו ילכו לטמיון. למה?".

בהתבטאויות נגד החברה החרדית כולנו מפסידים. הציבור החרדי הוא לא אויב, אין צורך "לקחת מריצה ולזרוק אותם לזבל" כפי שהתבטא אחד הפוליטיקאים הבכירים בממשלה הבאה. גם אין צורך לאיים בחוק על הנחת תפילין או להציע סל קליטה למי שיעזוב את הדת ויצא בשאלה כפי שהציעה עוד נציגה בממשלה הבאה. הטירוף נגד הדת ונגד אנשים בעלי אמונה חייב להיפסק. בתהליך ארוך שנים החלו חלקם להתגייס לצה"ל או לשירות לאומי. גיוס בכוח או בחוק לא יכול להתבצע במציאות הישראלית. ממשלה אחרת זו חייבת להבין כי החרדים הם חלק מהעם היהודי. לעיתים נדמה כי ההתחשבות כלפי ערביי ישראל גדולה יותר מאשר כלפי חלקים מן העם היהודי .

ממשלה זו לא תעשה 'חישוב מסלול מחדש'. ייטב אם ימי הממשלה הזו יהיו ספורים ביותר. חייבים לחזור לבוחרים, הפעם ברור לכולנו איזה מפלגות ופוליטיקאים ייעלמו לגמרי מהמפה הפוליטית. הפעם לא יתאפשר לצעוק ברחובות "ימינה חזק". איש לא מאמין יותר.

הציבור אינו מטומטם כפי ששר שלום חנוך. הציבור הדתי והימני בדרך לרחובות לזעוק את כאבו ולעצור את הכיוון המסוכן של ממשלה מוזרה זו.