כולם צודקים. ומה הלאה?

מי נתן להם להתעצם? תהלוכה של החמאס בעזה (צילום: Hoheit, ארכיון, מתוך 'ויקיפדיה')
מי נתן להם להתעצם? תהלוכה של החמאס בעזה (צילום: Hoheit, ארכיון, מתוך 'ויקיפדיה')
שרשרת ארוכה של אירועים * לו היה אחד מהם לא מתקיים - היה נמנע האסון * כל אלה הנושאים באחריות ישירה למחדל - מראש הממשלה ועד לראשי מערכת הביטחון - צריכים להתפטר מתפקידם

טענות שונות נטענות לגבי הגורמים לאסון השבעה באוקטובר. בחינה אובייקטיבית של הטענות מביאה למסקנה שיש מידה של צדק בכל אחת מן הטענות.

צודקים הטוענים שלולא הסכמת מצרים בהסכם השלום ב-1979 שניתנה בשמחה לוותר על השליטה שהייתה לה עד 1967 על רצועת עזה, אסון השבעה באוקטובר לא היה קורה.

צודקים אלה הטוענים שלולא עסקת ג'יבריל – בה בין היתר שוחרר אחמד יאסין, שלאחר שחרורו ייסד את החמאס – לא היה מתרחש אסון אוקטובר.

צודקים גם אלה שסבורים שהאסון לא היה קורה לולא הסכם אוסלו מ-1993 במסגרתו הועברה השליטה העיקרית ברצועת עזה לידי אש"ף תוך שמירת הריבונות לבדה בידי צה"ל ותוך ויתור על הדרישה לפירוק החמאס מנשקו. 

צודקים אלה שטוענים שלולא ההתנתקות בשנת 2005, בה נסוג צה"ל מרצועת עזה וישראל איבדה לחלוטין את השליטה הביטחונית ברצועה, לא היה החמאס יכול לבצע את הטבח.

צודקים אלה הטוענים שלולא חולשתה של הרשות הפלשתינית, עת שלטה ברצועת עזה לא היה החמאס בשנת 2007 תופס את השלטון ברצועה ורוצח את ראשי הביטחון של אש"ף באמצעות זריקה מגגות הבתים ומאז היה השליט היחיד ברצועת עזה.

צודקים אלה הטוענים שלולא עסקת שליט מ-2011, בה שוחרר יחיא סינוואר, לא היה מי שיביא ליצירת דור חדש של פנאטים קנאים בעזה שבהנהגתו ביצעו את הטבח.

צודקים אלה שקובעים כי באופן ישיר גרמה לשבת השחורה הקונספציה שהובלה על ידי ראש הממשלה והתקבלה על ידי ראשי מערכות הביטחון כאילו החמאס מורתע, כי כל מאווייו הם שיפור מצבם הכלכלי של תושבי הרצועה וכי אפשר לקנות את השקט באמצעות שלמונים מקטאר ומתן עבודה בישראל לעשרות אלפי תושבי הרצועה.

כך צודקים אלה שמטילים את האשמה על כל זרועות הביטחון – השב"כ, המוסד, וחיל המודיעין שכשלו לחלוטין בגילוי המתקפה הממשמשת ובאה.

צודקים אלה שמטילים חלק מהאשמה על תפקודו הלקוי של צה"ל ביום השבעה באוקטובר ובתגובותיו המאוחרות מאוד למתקפת החמאס, כאשר במשך שעות קראו אנשי הקיבוצים לעזרה שלא באה – עד שנדמו.

נראה שכולם צודקים – אנשי הימין המטילים את האשמה על הסכם אוסלו וההתנתקות; וגם אנשי השמאל המטילים את האחריות על ראש הממשלה. מדובר בשרשרת אירועים שלו אחד מהם לא היה מתקיים – היה נמנע האסון.

ברור כי ביום שאחרי המלחמה, כל אלה הנושאים באחריות ישירה למחדל – מראש הממשלה ועד לראשי מערכת הביטחון – צריכים להתפטר מתפקידם.

כך גם ברור, שוועדת החקירה שתקום כבר לא תצטרך להתמקד באחריות האישית של האחראים למחדל, אלא יותר בניתוח הגורמים לאירועים באותה שבת תוך הסקת מסקנות בעתיד.

אם כך נשאלת השאלה – מה הלאה?

המלחמה פרצה בעת שהיה קיטוב נורא בעם. נראה היה שרק פסע מפריד בין מלחמת אזרחים ושנאה יוקדת בין שני המחנות ולמראה של גופות שיצופו בירקון כחזונו של אהוד ברק בריאיון שנתן רק שנים מעט טרם פרוץ הרפורמה המשפטית ותנועות המחאה.

המלחמה חשפה בעם גילוים של אחדות ושל עזרה הדדית ברמות שלא היו מעולם בישראל באף אחת מהמלחמות הקודמות או בכלל ונראה שהצילה את ישראל מקריסה פנימית ומאובדן.

יהיו שיאמרו שההשגחה העליונה תזמנה את כל האירועים שגרמו לאסון השבעה באוקטובר כדי להציל את עם ישראל מעצמו – גם אם יעלה הדבר בקורבנות רבים וכי רק זעזוע כפי שחווינו כולנו מנע מאתנו לצעוד עוד צעד כלפי התהום. אסור לנו ממש אסור לחזור לפילוג שהיה טרם השבעה באוקטובר.