כיבוש הר הקסטל טרם הושלם

הר הקסטל בשנות קום המדינה (צילום: באדיבות יוסי צבי, ארכיון)
הר הקסטל בשנות קום המדינה (צילום: באדיבות יוסי צבי, ארכיון)
חובה עלינו לעשות צדק היסטורי ולהנציח את זאת בשלט מחנך ומאיר עיניים, שראוי להציבו בראש ההר, ובו דברי הסבר על יסוד המעברה וסיפור העולים שהגיעו אליה

הר הקסטל היה מגרש המשחקים של ילדותי. ילדות עניה ומאושרת.  אני זוכר את הקרבות המרים שניהלנו בתוך תעלות הקרב הכרויות בפסגתו, ובבונקרים האפלים שביניהן.

רעי ואני נחלקנו ל"ערבים" ו"יהודים" שנלחמו לכבשו. בכל אותם קרבות עזים נצחו הטובים – נצחו ה"יהודים". באחד מהם הרגנו את עבדל קאדר אל-חוסייני.

לימים משבגרתי עליתי כמדריך אל פסגתו עם חניכיי מבית הנוער, לספר להם על הקרבות שנטשו בהר במהלך מלחמת השחרור, ועל גבורת  חיילינו שלחמו עליו וכבשוהו להיותו נחלתנו עד קץ הימים, והיו  לילות צעופי כוכבים, שהלכתי בשביליו אוחז בידיי את ידי נערתי ומונה את הכוכבים.

ההר הזה היה גם הרקע והתפאורה לחתונתי, שהתקיימה במגרש הכדורגל שהיה פרוש לרגליו בשנות הששים ההן התמימות והמאושרות.

למן אותם ימים רחוקים ועד הנה אני פוקד את ההר פעמים אין-ספור. אני פוקדו עם אלפי מבקרים (במצטבר) המגיעים מכל רחבי הארץ. אני משמיע באוזניהם את סיפור ההר במהלך אלפי שנות היסטוריה, למן כיבושו על-ידי יהושע (שמו המקראי היה עפרון) ועד לכיבושו במלחמת השחרור והקמת מעברת הקסטל שנבנתה לרגליו.

בשנים האחרונות זכה אתר הקסטל להתחדשות ול"מתיחת פנים" מרשימה. נפרשו בו שבילי הליכה נוחים, הותקנו בשביל העולה אל פסגתו נקודות הפעלה להנחלת ערכים והוצבו בו שלטי הסברה מאירי עיניים, לטובת המבקרים הרבים הפוקדים אותו.

באי  ההר זוכים לצפות גם בשני סרטים מרשימים המתארים את הקרבות שנטשו בו במהלך מלחמת השחרור.

התחדשות זו נאה בעיניי, ועושיה ראוים לברכה, דא-עקא שסיפור ההר ישאר פגום בעיניי וחסר – בהעדר הנצחה המספרת את סיפור ההתיישבות שקמה לרגליו בשנות החמשים מיד בתום הקרבות, בהעדר סיפור החלוצים – יוצאי כורדיסטן ברובם הגדול – שאיכלסו את המעברה הדלה והעלובה, והפכוה בכוח רצונם העז ובאמונתם הגדולה לישוב פורח ומשגשג.

מלחמת השחרור והקרבות על הר הקסטל שהביאו להקמת המדינה לא היו מטרה בפני עצמה, הם היו אמצעי להקמת המדינה ולהתישבות שבאה אחריהם.

הקמת ישובנו המפותח הינה חלק בלתי נפרד מהקרבות והשלמה להם. החלום הציוני וחלומה של המדינה שנאבקה על תקומתה היו הקמת ישוב על כל "משלט" שבו לחמו גיבורי תש"ח.

בשל הנאמר לעיל, ובשל הזיקה והקשר האמיץ בין סיפור הקרבות על הר הקסטל לבין הקמת "מעברת הקסטל" חובה עלינו לעשות צדק היסטורי ולהנציח את זאת בשלט מחנך ומאיר עיניים, שראוי להציבו בראש ההר, ובו דברי הסבר על יסוד המעברה וסיפור העולים שהגיעו אליה מכורדיסטן בתוספת צילום פנורמי של הצריפים שנבנו למרגלות ההר. בידיי מצוי צילום מרשים שכזה.

מכתב ברוח זו שגרתי אל ראש המועצה מתוך כוונה שיפעל מול הגורמים המפעילים את ההר לתקן את המעוות, ולעשות צדק היסטורי עם המתיישבים הראשונים. על מנת לסייע ולקדם את הנושא אף הצעתי נוסח שיאכלס את השלט בנוסח זה:   

"מעברת הקסטל

משתמה מלחמת השחרור הוסרו ההגבלות על העליה לארץ, וגלי עליה גדולים הציפו את מדינת ישראל ("העליה ההמונית"). במהלך שתי שנותיה הראשונות של המדינה הכפילה האוכלוסיה את עצמה. מדינת ישראל הצעירה שמשאביה היו מועטים, והייתה מחויבת לתת לעולים קורת גג החליטה על הקמת המעברות כפתרון זמני. המעברות שנבנו מחומרי בניה קלים וזולים שכללו צריפי פח, בדונים ואף אוהלים נפרשו בכל האזורים בארץ.

מעברת הקסטל נוסדה בפברואר 1951 ובה כ-450 צריפי פח. במרכזה עמדו שמונה מבנים גדולים מעץ, שבהם פעלו: בית הספר, המרפאה, לשכת העבודה, טיפת חלב ומשרדי ההנהלה. העולים הראשונים שאכלסו אותה היו עולים מכורדיסטן העירקית. לימים ניתוספו עולים מפרס וממרוקו. בשנת 1952 החלה חברת עמידר בעזרת העולים לבנות את שיכוני הקבע של הישוב מעוז ציון שבהם שוכנו דרי המעברה.

בשנת 1956 נבנתה מבשרת ירושלים שאותה אכלסו העולים ממרוקו. בשנת 1964 אוחדו שני הישובים למועצה אחת ושמה: "מבשרת ציון". שם הישוב נלקח מן המקורות: "על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון, הרימי בכוח קולך מבשרת ירושלים" (ישעיהו).

את מכתבי לראש המועצה סיימתי בהאי לישנא: "יורם יקר , עד כאן דברי ההסבר וההצעה לכיתוב, ראוי וחשוב שתעשה ככל יכולתך לתקן את העוול  ולהחזיר למייסדים – שבהם נכללים אביך ואבי ואחרים – את כבודם האבוד. הדבר לא רק שלא יגרע דבר מספורו ההירואי של ההר, אלא רק יוסיף בו נדבך חשוב מאין כמותו לחינוך הדור הצעיר ש"לא ידע את יוסף".

למען ההגינות והגילוי הנאות אדגיש כי יורם פעל נמרצות לקידום הענין אך למרבה הצער הדבר לא נסתייע עד כה.

כיבוש הר הקסטל טרם נסתיים…