כפירה עם יופי

צולם על ידי כותב המאמר
צולם על ידי כותב המאמר
על טיול קשה ומהנה בנחל יפהפה באזור שלנו

עשיתי את כל המאמצים הדרושים כדי לחמוק מהטיול שאליו נרשמתי. היעד: נחל כפירה. העליתי בפני מארגנת הטיול הנמרצת, שוש אשל ממועדון '50 פלוס' בהר אדר, את כל התירוצים האפשריים: מזג האוויר השרבי, הגיל המתקדם שלי ועוד.

תשובתה הייתה חכמה: "אתה תחליט". היה זה הדבר הכי קשה עבורי. הרבה יותר קל אילו הייתה שוש אומרת: "אתה צודק. הטיול הזה לא בשביל קשישים כמוך…". ליתר בטחון, פניתי למר גוגל שיסייע לי בקבלת ההחלטה הגורלית. שם מצאתי בפתח הדברים את משפט המחץ שבעקבותיו החלטתי להצטרף לטיול: "מסלול הטיול קליל ונהדר…".

ביום שישי האחרון, בשעת בוקר מוקדמת, דהרה מכוניתי הקטנה לנקודת האיסוף בהר אדר. בשער הבחנתי בתנועת היד של השומר בפתח היישוב שפירושה: לאן זה? הנחתי שמדובר בשומר חדש שלא הכיר אותי ועניתי בנימוס: "למועדון '80 פלוס'". השומר השיב בחיוך: "יש כאן מועדון 'חמשים פלוס' אבל לא שמונים…". "אני יודע", קטעתי את דבריו, התנצלתי והוספתי: "עד שאגיע למקום המפגש הוא יהפוך ל-'80 פלוס'…". השומר הצעיר צחק ופתח עבורי ועבור מכוניתי את השער ליישוב. עוד באותו יום  מיהרתי לספר לחברים בבריכת השחייה בנווה אילן על הטיול. רבים מאוד תמהו ושאלו: "נחל כפירה? איפה זה?". שמחתי להיווכח שאני לא לבד.

למען אלה מכם, ואני בטוח שהם לא מעטים, אציג בפניכם את מה שכתב לנו, בין היתר, מדריך הטיול הנהדר שלנו דורי יונגמן (בהתנדבות) אודות המקום: "נחל כפירה הוא אחד הנחלים הגדולים והחשובים באזור ההררי של ארץ יהודה. מעולם לא שמענו על בעיות בטיחותיות של הנחל. אולם בימי החורף, מזרים הנחל כמויות עצומות של מי גשמים וראיתם במו עיניכם את הבולדרים הגדולים שמגלגל הנחל מערבה לעבר עמק איילון… משהו פוליטי (אפשר בלי?, ב.מ.) הכפר קטאנה נכבש על ידי צה"ל במלחמת השחרור ואולם לאחר זמן קצר הוחלט שלא לכבוש אותו. התוצאה: לא היה קו המשכי. קו הגבול חווה הפסקה של כארבעה ק"מ. דמיינו גבול ללא קו ברור כשהאוכלוסייה הערבית ממשיכה להתגורר כמו לא היה דבר… במרכז הכפר מעיין שסיפק לתושבים מים לשתייה, לרחצה ולהשקיית השדות. במורד הנחל מנטף מערבה – הבולדרים, סלעי ענק שהזיז אותם הטבע בכוחות המים והסופות. הנתיב קשה לתנועה אך הנוף והצמחייה – מהממים". אכן, קשה היה הנתיב לתנועה ולא קליל כפי שכתב מר גוגל, אך באמת מהמם ביופיו.

למזלנו הרב, נטל חלק בטיול גם חבר המועדון, ד"ר יהודה בן חור, דוקטור באקולוגיה ובהוראת המדעים, אדם שיודע דבר אחד או שניים על הצמחים וממנו למדתי הרבה (טוב, זו לא חכמה גדולה. הידע שלי באמת לא מרשים…). כך, למשל, למדתי שרק הנקבה של עץ החרוב מניבה פרי וכי ההפריה בעץ נעשית בשעות הלילה על ידי העטלף. והשם חרוב? ניתן לעץ בשל צורת פריו הדומה לחרב קדומה.

שיא הטיול, בעיניי, היה אזור המעיין והבוסתן הירוק סביבו. על פני שטח קטן יחסית, עמדו להם בגאווה שבעת המינים של ארץ ישראל. כן, כולל עץ תמר בודד, שבלט בזקיפתו והבליט את מעמדו כשומר הסף.

חששתי מאד ממבחן פתע. לכן, ביקשתי מד"ר בן חור להיבחן במועד שני. אך אם אתם סבורים שהדוקטור הנכבד ויתר על המבחנים – טעות בידכם. בעודנו עומדים תחת עץ האלה הארץ ישראלית (מקווה שלא טעיתי), פתח יהודה בסדרת שאלות, מעין מבחן קבוצתי בעל פה. לשמחתי הרבה, היו לא מעטים בקבוצה בעלי זיכרון טוב.

בעודני רכון על ההגה בדרכי הביתה, חולם על שעת שינה שמצפה לי לאחר טיול מתיש ומהנה, התקבלה הודעת ווטסאפ מרעייתי היקרה: "בדרכך הביתה תיכנס לסופר לעשות השלמת קניות" ובהמשך רשימה קצרה. העמסתי בעין עייפה את המוצרים המבוקשים.

זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שקניתי בדיוק מה שנתבקשתי לעשות. הרווח היה כפול: חיסכון כספי וגם לא חטפתי מרעייתי על הראש בנוסח: "…אבל יש לנו במקרר כבר שני בקבוקי חלב…".