לזכור ולא לשכוח

צריך להבהיר מי כאן בעל הבית. נוף בנגב (צילום אילוסטרציה: Gidon Pico, Pixabay)
צריך להבהיר מי כאן בעל הבית. נוף בנגב (צילום אילוסטרציה: Gidon Pico, Pixabay)
21 שנים ללינץ' הרצחני ברמאללה * מינוף ל'הסכמי אברהם' * וגם: חוץ מהקמת יישובים, כיצד יש לשנות גישה בכל הקשור למצב בנגב?

השבוע (12.10) מלאו 21 שנים ליום בו בוצע הלינץ' ברמאללה בידי פלשתינים אחוזי טירוף ושנאה. 100 שנות טרור פלשתיני התמקדו לרגע בידיים המגואלות בדם של הרוצחים ובשאגות השמחה של הצופים בהן מן הרחוב. ממול כזכור, התבוננו במתרחש כוחות של המשטרה הפלשתינית ולא עשו דבר.

ההרוגים באירוע היו ואדים נורזיץ' ויוסי אברהמי, שני חיילי מילואים, שטעו בדרכם ונקלעו לנתיב ההרג של צמאי הדם. הם ייזכרו לנצח בדברי ימיה של מדינתנו, וכאשר יועלה שוב אל קדמת הבמה הלהג על ההכרח בפתרון מדיני, נזכור את האירוע רווי הדם הזה, כמו את ההתנתקות מעזה ואת שברה, המוצג לעינינו כמעט מידי יום ביומו, במטחי רקטות ובבלוני תבערה המאיימים על הישובים השכנים…

שכנות טובה כבר אמרנו?… 

'הסכמי אברהם'

וקבוצת היוזמים והמעורבים ב'הסכמי אברהם' ובראשם השגריר האמריקאי לשעבר דוד פרידמן, הקימה שדולה שתתמוך בהסכמים הללו ותפעל לחיזוקם בעזרתם הצמודה של היוזמים אותם, החתומים עליהם ובקרב מדינות המזרח התיכון.

השבוע התקיים כנס ראשון של חברי השדולה בתל אביב. בעת נאומו של שגריר מרוקו בישראל, הגיע למקום אדריכל ההסכמים הללו, ראש האופוזיציה בנימין נתניהו. באי הכינוס קיבלו אותו בקימה ובתשואות. בין אם נתניהו יחזור לשלטון אם לאו, שמו והמונח 'הסכמי אברהם' יהיו שלובים זה בזה וזכורים לנצח כאחד ההישגים הגדולים ביותר שלו ושל מדינת ישראל.

המשך הכנס יתקיים בימים רביעי וחמישי הקרובים (21-22.10 בשעה 17:00) וישודר אונליין. בכנס ישתתפו ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, השגריר לשעבר של ארצות הברית בישראל דייוויד פרידמן, שליחו המיוחד של טראמפ למזרח התיכון אבי ברקוביץ' ואנשי עסקים, חוקרים ואנשי תקשורת מובילים מערב הסעודית, איחוד האמירויות, בחריין, מצרים, ירדן, ארצות הברית וישראל.

10 יישובים חדשים בנגב? קודם כל משילות ראויה

שרת הפנים איילת שקד הביאה לידיעת הציבור בימים האחרונים תכנית להקמת עשרה יישובים חדשים בנגב. יש לברך את השרה על יוזמה חשובה זו, ונקווה כי 'הירוקים', לא יכשילו אותה שוב, כפי שכבר קרה בעבר, עת שהם דרשו "נופים פתוחים לכל", קרי נופים "פתוחים" בנגב שנתפסו אז חיש קל על ידי הפזורה הבדואית… אגב, באותה סיסמה ובאותן טענות השתמשו 'הירוקים' במסגרת המלחמה שאינה זכורה לטוב על כביש 6. למזלו הגדול של עם ישראל, המאבק על הכביש ההוא הסתיים בפארסה גדולה וכביש 'חוצה ישראל' הוא עובדה מוגמרת.

אבל לגבי הנגב, שורש הלענה דהיום, הוא קודם כל שחיקת הריבונות הישראלית בחבל ארץ זה שלו חשיבות עצומה למדינת ישראל. לכן, בטרם יבוצע תכנון מפורט ויינקטו הליכים סטטוטוריים לקידום הבנייה, על השרה שקד לבצע צעדים מקדימים שיאפשרו את ביצוע תכניתה החשובה: חיזוק משמעותי מאוד של השיטור בנגב, כולל נוכחות משטרתית בכבישים, איסוף נשק בלתי חוקי והרחקת ריכוזים בדואיים ממחנות הצבא שהתמקמו לא מכבר בדרום.

בכנס של ראשי המועצות בנגב, נקראה הממשלה שוב בפעם האלף לפעול באופן נמרץ לאיסוף הנשק בפזורה הבדואית. "התושבים לא יודעים אם להשאיר את הילדים בבית. קליעים פוגעים בבתים בעומר", אמרו המשתתפים. ליבנו עם מצוקת התושבים בדרום הכבוש על ידי פלוגות הסער הבדואיות הרכובות על טרקטורונים.

אבל שאלה לי למשטרת ישראל: בכל אירוע בו התושבים המותקפים בפועל על ידי פורצים בדואים, בכל מקרה בו מתגלים פורצים כאלה בביתם שלהם בחדרי השינה שלהם, במשקיהם, ברפתות, בלולים,  והם, המתיישבים, עושים בנשקם – הניתן להם ברישיון כחוק וכדין – את הפעילות המתבקשת, קרי, מגוננים על משפחותיהם ועל ילדיהם – הם גם אלה הנעצרים והמובאים לדין. למרות חקיקה מיוחדת בכנסת ('חוק דרומי'), שוב ושוב עוצרת המשטרה את המתיישבים המותקפים. האם מעשה חלם זה, החוזר ונשנה, אמור לחזק את ביטחון המתיישבים בנגב? האם הוא אמור לתרום להעצמת המשילות שם?