לכל רמדאן יש מוצאי רמדאן

צילום אילוסטרציה: sharonang, pixabay
צילום אילוסטרציה: sharonang, pixabay
עשרה חודשים חלפו מאז מבצע 'שומר החומות' והמרקם העדין שבין יהודים לבין ערבים עדיין נאחז בקושי רב ומאיים להיקרע * על החודש שמציב אתגרים לא פשוטים למערכת הביטחון

בימים אלה, כמיטב מסורת בת שנים רבות, רג'אי סנדוקה מירושלים מכין, מנקה ומצחצח את התותח שאותו ירש מאביו ומסבו. בימים של 1899, בתקופה בה שלטו כאן העות'מאנים, טרום מכשירי הסלולר והאינטרנט, הפעלת התותח הייתה חשובה במיוחד. הדי התותח בישרו לצמים בחודש זה כי הצום נשבר ועליהם לשבת סביב השולחן עם בני המשפחה, לאכול ולשמוח עד עלות השחר. חודש זה, אשר הוא אחד מחמשת עמודי האסלאם, הוא חודש קדוש שעל כל מאמין לשמור ומתקיים בחודש התשיעי בלוח השנה המוסלמי.

אך עם זאת, החודש שבפתח מציב אתגרים לא קטנים למערכת הביטחון, כאשר פעולות טרור – בדגש לטרור הבודדים – מתעורר לחיים. רק בחודש האחרון, הפכו פעולות 'טרור הבודדים' לאירועים כמעט יום יומיים – בירושלים, ביהודה ושומרון ובל נשכח את האירוע הקשה בבאר שבע.

בכל אחד מאירועי טרור אלה, כמעט תמיד, מדובר במפגעים בודדים אשר יצאו לבצע פיגועים מבלי שהותירו עקבות אשר יכלו לרמוז ולו במעט על כוונת המרצחים. כמו תמיד, פועלים אותם מפגעים ללא תשתית וללא הכוונה של ארגוני טרור, דבר המקשה על מערכת הביטחון לסכל את העולה בראשם. קיים גם החשש מפיגועי השראה שבהינף יד יולידו חקיינים.

עשרה חודשים חלפו מאז מבצע 'שומר החומות' והמרקם העדין שבין יהודים לבין ערבים עדיין נאחז בקושי רב ומאיים להיקרע. רבים ביישובים המעורבים ובעיירות המשותפות, אשר חיו בשיתוף ובדו קיום עם שכניהם וראו לנגד עיניהם את הסכנות והפוגרומים, מודים כי מרקם החיים אינו כתמול שלשום, זאת לצד אירועים שונים שלובו באלימות כגון נטיעות קק"ל בנגב, נסיעות בכבישי הדרום שבהם חוששים נהגים רבים לשלומם ולביטחונם וכן אירועים ספורדיים המלבים את האלימות שגם ככה הולכת וגואה במקומות רבים.

תוכניות ועצות על הדרך לטיפול בתופעת אלה מוצגים השכם וערב על מסכי הטלוויזיה. אותן אמרות וטענות מסכמות לצערי כ-74 שנים לקיום המדינה. מצד אחד יש הטוענים ליד רכה מצד כוחות הביטחון, דבר המוביל לאובדן משילות. מנגד יש הטוענים כי דווקא היד החזקה, עינויי הדין, קיפוח הזכויות ואי השוויון הם אלה שהולידו מצב זה.

מספיק שיטוט קל באינטרנט כדי לעלות נתונים מהארץ והעולם על התגברות הפיגועים בחודש זה בעשורים האחרונים. לא משנה מטעם איזו אידאולוגיה רצחנית – בין אם זה דאע"ש, אל-קעידה, האחים המוסלמים, חמאס או חיזבאללה ובין אם מדובר במפגע בודד – חודש הרמדאן ידוע כחודש הפורענות.

אין ספק שהרשתות החברתיות הן בעלות השפעה ותורמות רבות לליבוי השנאה או למתן רעיונות לחיקוי. אם ניקח כדוגמה את מלחמת רוסיה-אוקראינה, ניתן לראות את ההתנגדות הרבה, העמידה והאיתנה של צבא אוקראינה מול רוסיה החזקה. אותן תמונות יכולות להוליד בקלות רעיונות של העתקת שיטות לחימה ורוח איתנה אל מול צבא חזק כמו צה"ל.

לסיכום, החובה להסברה והבנה להשלכות של אותם אירועים מוטלת על המנהיגים, אך גם עלינו. כל אחד הוא מנהיג בתוך ביתו ללא קשר לקשת החברתית אליה משתייך. ההבנה צריכה להיות כי לאותם אירועי טרור יש השלכות על כל סביבתו של המפגע – בני עירו, משפחתו ושבטו.

"לכל רמדאן, יש מוצאי רמדאן" שבו ממשיכים החיים ואנשים יצטרכו להמשיך ולחיות, ללמוד ולעבוד אחד לצד השני. חבל שהרקמה – שגם ככה שברירית מעצמה – תיהרס רק בשל אותן אידיאולוגיות הרסניות. חודש הרמדאן הוא חודש של קדושה שמחה ואחווה, אז בואו נשאיר את השנאה מאחור.

רמדאן כרים.