לפרגן לאחרים

צילום אילוסטרציה: Flash Alexander, Pixabay
צילום אילוסטרציה: Flash Alexander, Pixabay
לפרגן וללמד אחרים לפרגן * השכר האמתי שלנו במהלך חיינו הוא להשאיר מורשת מסוג שכזה לבני אדם

בערב ראש השנה סביב השולחן נשאלתי על ידי אחת מבנותיי: ״אבא, מה אתה מאחל לחברה בישראל?״. הרצון המידי היה להגיד "אחדות". לרגע עצרתי לחשוב לפני שעניתי לבנותיי. ״תראו משפחה יקרה שלי, עוד מעט עוברים מחיי כמעט שישה עשורים. חלפו עליי שנים טובות ושנים פחות טובות. הכרתי אלפי אנשים. רוב שנותיי פיקדתי על אנשים נהדרים. אך יש משהו אחד שלא מרפה ממני במחשבות על בני האדם. בספר תהלים כתוב 'מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב – נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה'".  

"אבא, מספיק לחפור. על מה אתה מדבר?", אמרה ילדתי הקטנה. אין מה לעשות, הדור החדש עובד על סיפוקים מידיים, מבקש לדעת רק כותרות. כל דבר אחר זה "חפירה" בשפה שלהם. אז כך אמרתי הפעם בקצרה: ״אני מאחל לחברה בישראל שיידעו לפרגן אחד לשני ואחת לשנייה״. הפעם כנראה הצלחתי לעניין יותר את יושבי השולחן. "עכשיו זה נשמע מעניין. כמו תמיד, יבוא הסיפור שלך על הנושא. נכון אבא?".

בהחלט נכון. יהיו כמה סיפורים בנושא. תנסו לחשוב על אנשים אשר פגשתם במהלך החיים והצליחו – כלכלית, בזוגיות, בבחירת מקצוע נכון, בהגשמת חלומות, בכל תחום שרק תרצו, אנשים שהצליחו ממש אבל ממש בגדול. עכשיו תנשמו עמוק. נסו לחשוב מה היו הדעות לגבי אותם מצליחנים על ידי אנשים אחרים? כמה מאותם אנשים פרגנו להם באמת? כמה העבירו כלפיהם דברי ביקורת או סתם איזו רכילות חסרת בסיס, סתם כדי לומר דבר רע כנגדם?

נזכרתי לספר לבנותיי שבהיותי מפקד בכיר בארגון בטחוני, לעיתים הייתי יושב ראש הוועדה למינוי של קצינים לתפקידים בארגון. קצינת משאבי אנוש הייתה מציגה במקצועיות רבה מספר מועמדים לתפקיד, סקירה על השכלתם, תפקידים אותם ביצעו, ציונים במבחני המיון, כל נתון שהוא מקצועי, באופן הגון ושווה. בתום הסקירה של קצינת משאבי אנוש היה מתחיל הדיון של המשתתפים על מנת לקבוע מי האיש הראוי והמתאים לתפקיד. קצינים שלא הכירו בתחילת הדרך את השקפת עולמי, היו נוקטים בעמדה שלא הייתה מקובלת עליי. במקום לדון במועמד באופן מקצועי, היו מנסים לפסול מועמדים על בסיס של רכילות או דברים שליליים בעברו של הקצין. כל זאת על מנת לקדם את המועמד שלהם. מיד היו זוכים הקצינים להערה ממני: ״בדיון הזה אנחנו מפרגנים לכלל המועמדים ומחליטים באופן מקצועי בלבד. בשולחן הזה אין רכילות ולא פוגעים בקצינים, נקודה״.

תרבות ארגונית היא דבר אשר לוקח זמן ומאמץ רב להטמיע אותה באנשים. ברגע שאתה מסרב – כאדם וכמפקד – להשתתף ברכילות, לאט לאט זה יעלם מהנוף שלך. כדי להתקדם עוד מהלך בתרבות ארגונית, בכל דיון חודשי הייתי מבקש מקצין או מקצינה להביא לשולחן סיפור הצלחה בכל תחום בחיים – להציג את ההצלחה, ללמוד ממנה והאם ניתן ליישם אותה בהתאמה לחיים שלנו.

לא אשכח שבאחד התפקידים שסיימתי, אחת הקצינות העניקה לי תשורה צנועה וכתבה איגרת פרידה בזו הלשון: ״המפקד, יותר מכל לימדת אותי לפרגן לאחרים. בחרתי להפוך את המנהג הזה לדרך חיים – גם לילדים שלי״.

זה השכר האמתי שלנו בתחנות החיים השונות – להשאיר מורשת לבני אדם.

הבנות שלי החלו לגלות חוסר סבלנות ורעב. האוכל על השולחן לא השאיר לי ברירה. סיימתי ובקשתי: "בנות, תמיד לפרגן. זו העוצמה האדירה שלכן שנותנת כוח רב לאחר".

כולנו טועים, בעיקר אלה אשר עסוקים בעשייה, אך חשוב לראות את ההצלחה של האחר ולדעת לפרגן. .