לקלוט את ישראל

יש כאלה שמקבלים את המעבר לארץ חדשה בצורה טראגית ויש כאלה שפחות, אבל הקושי קיים - אין מה לעשות * נתקלתי בהמון מצבים של עולים חדשים ואני לא חושב שמישהו עובר אותם בקלות, אבל אסור להתייאש

כל עדה והאופי שלה, כל עלייה והקשיים שלה. את כולם צריכה המדינה וכולם צריכים את המדינה. שמעתי על ל', שהגיעה בשנות התשעים עם העלייה הגדולה לאחר פירוק ברית המועצות ודי מהר התחילה לשתות והתמכרה לטיפה המרה.

בברית המועצות היא הייתה במרחק נגיעה מתעודת רופאה מוסמכת, אך כאן לא הצליחה להתקבל גם למשרת אחות. היא ניקתה שירותים ובמקביל ניסתה לעבור את המבחנים בארץ; אבל ברוסיה המבחנים היו בלטינית ופה באנגלית, אז היא נכשלה. מאז נפל עליה ייאוש, היא התחילה לחזור הביתה שיכורה, הילדים התחילו לפחד ממנה ואפילו מעבודת הניקיון פיטרו אותה.

סיפורים רבים כאלה רצים מפה לאוזן. יש לי חבר, רופא שהגיע מרוסיה וכבר רצה לוותר, להתפשר ולהיות אח, אבל לא הנחתי לו. אמרתי לו "יש לך דיפלומה. אתה תלך ותעשה את כל הבחינות והכול יהיה בסדר". הוא הצליח.

יש כאלה שמקבלים את המעבר לארץ חדשה בצורה טראגית ויש כאלה שפחות, אבל הקושי קיים – אין מה לעשות. נתקלתי בהמון מצבים של עולים חדשים ואני לא חושב שמישהו עובר אותם בקלות, אפילו הגוף צריך לעבור התאמה – בכל זאת האקלים אחר והאוויר שונה. גם אלה דברים שלוקח זמן להתרגל אליהם.

אסור להתייאש. כל עלייה, מכל מדינה, תורמת משהו לעם ישראל – את התבלין המיוחד לה ואת תכונת האופי שבלעדיה אנחנו לא שלמים. ישראל היא מדינה מיוחדת – גם אם ייקלטו בה עשרה מיליון, הם יתפזרו, יתמזגו וימלאו את הסדקים והמקומות שחסרים. כולם נספגים בה.

לכן הייתי ממליץ לעולים ארצה, תלמדו כמה שיותר מהר את המדינה, תרגישו את הרוח, את השפה ברחוב ואת מקצב החיים שלה – בכך טמונה ההצלחה שלכם להשתלב. אני מכיר אנשים שאחרי עשור עדיין מסתכלים על המדינה כאילו רק היום הגיעו ארצה; ואני מכיר גם אנשים שאחרי יומיים הולכים ברחוב כאילו הוא שלהם. הכול תלוי בדרך שבה מקבל אדם את המציאות במדינה, סופג את רוח המקום לקרבו והופך לחלק ממנה.

ולא לברוח ממבחנים. תעבדו קשה, תתמכו זה בזה ותצליחו. זה ייתן לכם כניסה חלקה וטובה לחיים בישראל.